באחרונה כתבתי כאן בהרחבה מדוע הסבות מקצועיות נועדו לכישלון. המאמר פירט את הגורמים העיקריים לכישלון מנקודת המבט של שוק העבודה, ואת מחירן הכלכלי הגבוה מבחינת הפרט.
מסתבר שבנקודה זו יש גם בעיה מגדרית, הבדל מובהק בין נשים לגברים: נשים משלמות יותר. למה? כי גברים משלמים על הסבה מקצועית לא מוצלחת כבר בטווח הקצר, ולכן סיכוי גבוה שהם "ירדו מהעץ" מהר יותר, ולו בשל העובדה הפשוטה שהם בדרך-כלל המפרנסים העיקריים. לעומתם, לנשים קל יותר להתבלבל. מרביתן ישלמו את המחיר רק בטווח הארוך, ולכן קל להן יותר להתפתות למהלך כמעט חסר סיכוי שכזה.
עיסוק נחמד
סוגית הנשים קרדינלית, משום שמרבית ההסבות המקצועיות הן של נשים. ניהול קריירה מצליחה ומשפחה במקביל זו משימה קשה מאוד, והפיתוי לעבודה פחות תובענית גדול. גם נשים אקדמאיות, האוחזות בתפקידים יפים, עם פוטנציאל מימוש עצמי, קידום מקצועי וכלכלי גבוה, כורעות תחת העומס ומתחילות לחפש פתרון תעסוקתי שפוי יותר. חלקן סתם מעדיפות לגדל ילדים ולמלא את יתרת הזמן בעיסוק נחמד, בלי להבין לעומק את המחיר בטווח הארוך.
תיאורטית, קל להן יותר לשלם את מחיר ההסבה כי לרוב הן אינן המפרנסות העיקריות, מה גם שמלכתחילה שכרן נמוך יחסית לגברים. המשמעות היא שמחיר הוויתור המשפחתי בשקלים נמוך יותר. לכן, הן מרשות לעצמן להסתפק בהכנסה של כמה אלפי שקלים בודדים, וזה מתאים לכולם: יותר אימא, יותר רעיה, יותר תנאי שירות, פחות עומס על בן הזוג.
צלילה לעבר קו העוני
בדרך-כלל, הן יעדיפו לעשות הסבה לתחום חדש שלא דורש הכשרה אקדמית, ויבחרו במסלולי אינסטנט שמציעים מקצועות בעלי ערך שוק נמוך כמו תעשיית היופי וקואוצ'ינג; שהסיכוי להתפרנס מהם בצניעות, אם בכלל, הוא במסגרת עסק עצמאי בלבד.
אחד מעשרות הטוקבקים שהגיבו למאמר הקודם היטיב לתאר מציאות זו: "יש לי שכנה שעושה הסבה מקצועית כל שנתיים-שלוש. מכירות, טיפול בדרמה, תזונאית, מורה לאמנות, מאמנת אישית לילדים. שכחתי לציין, שבעלה עובד בהיי-טק 14 שעות ביום ומביא 40 אלף שקל בחודש, והיא עם כל ה'הכשרות המקצועיות' שלה מרוויחה אולי עשירית ממנו. אבל מחליפה קריירה בהצלחה כל שנתיים-שלוש".
זה הסיפור האמיתי. היא מרוויחה כ-4,000 שקל בחודש, וזה עובד. כל זמן שבעלה עובד, כל זמן שהוא עדיין בעלה. כאשר נשים הופכות למפרנסות העיקריות, מבחירה או שלא מבחירה, מתחילה הצלילה לכיוון קו העוני, אלא אם כן יש להן אבא עשיר או הסכם גירושין נדיב.
תגובה זו נכתבה כהוכחה לכך שיש הסבות מוצלחות? נניח שכן. גם אם לגברת המתוארת אין מקצוע משמעותי או קריירה מבוססת, וגם אם נניח שהעיסוקים בהם בחרה אכן מניבים 4,000 שקל בחודש (הכנסה המקבילה לשכר מינימום של שכירה בלתי מקצועית), בפועל זו לא אותה הכנסה. עסק עצמאי צריך להניב רווח גבוה בכ-30% כדי להשתוות להכנסה דומה של שכיר. לעומת זאת, אם היא אקדמאית מקצועית, הרי שגם אם שכרה רק ממוצע במשק (כ-8,000 שקל בחודש), מחיר הוויתור הכללי בעיסוקים החדשים הוא יותר מ-60%.
לא פרנסה, תעסוקה
איך בדיוק מפרנסים משפחה בשכר כזה, וללא הביטחונות שיש לשכיר כמו דמי אבטלה, פנסיה וקרנות למיניהן? גם דמי מזונות ברוב המקרים לא סוגרים את הפער, ולמי שהתרגלה לרמת חיים גבוהה, המשבר גדול.
יש הרבה נשים כאלה, שיכולות להרשות לעצמן לא להתפרנס ומחזיקות עסק קטן ונחמד שנותן להן תעסוקה. לא פרנסה, תעסוקה. זו שאלה של תפישת עולם. לתפישתי, אישה חייבת להיות מסוגלת לפרנס את עצמה ואת ילדיה בכוחות עצמה, ברמה המינימלית ההכרחית. מאידך, ראוי שתעמוד כלכלית בזכות עצמה גם במשפחה מבוססת, שהרי מאזן הכוחות בזוגיות מושפע לא מעט גם מהיבט זה. ולא פחות חשוב, מימוש עצמי.
העסקים הקטנים והנחמדים הם לא בדיוק הסביבה הטבעית למימוש עצמי של כישורים, יכולות ופוטנציאל אישי. הם קטנים מידי וכמעט אף פעם לא מתרוממים להיקף פעילות סביר. למי שבכל זאת בוחרת בדרך הזו, זה בסדר. כל זמן שהיא מודעת לסיכונים, מוכנה לקחת אותם או נערכת אליהם מראש. בהצלחה. *
הכותבת היא יועצת לניהול קריירה.
ליצירת קשר במייל: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
