אין הסבה מקצועית מוצלחת

עובדה: רוב "עושי ההסבה" אינם מתפרנסים בה, ואין פלא - זה פשוט מהלך בלתי אפשרי

הירשמו לניוזלטר פיתוח קריירה וניהול - חינם

מחאה גדולה וצער עמוק הן המוטיבציה לכתיבת מאמר זה.

מחאה נגד אנשי מקצוע מחד ותקשורת תמימה מאידך, המטעים אנשים לחשוב שטבעי לעשות הסבה מקצועית מוצלחת, וצער רב על אלה שמאמינים להם.

אין סוף מומחים, ספרים, כתבות ומאמרים יוצרים את הרושם שהסבה מוצלחת היא מהלך נפוץ. רק שאלה של ייעוץ נכון, אימון נכון והרבה רצון.

רבותי, עובדים עליכם. כמעט שאין דבר כזה הסבה מקצועית מוצלחת. מספרים לכם חצאי סיפורים, אגדות אלף לילה ולילה. יש טונות של דוגמאות על בעלי מקצועות מכובדים ומצליחים שמאסו במקצועם, פתחו גנון, בית-קפה, הפכו מטפלים אלטרנטיביים, קואוצ'רים, מעצבי משהו, ומה לא. כולם משתפכים על המהפך ששינה את חייהם, על הגשמה עצמית, על חדוות יצירה, על הצלחה כלכלית.

אך האמת העגומה היא שמרביתם לא באמת מתפרנסים. תאמינו לי, פגשתי עשרות כאלה. מכל המינים, הצבעים, הגילאים ותחומי העיסוק. וזה לא במקרה.

המהלך הזה מורכב מאוד עד בלתי אפשרי, משני כיוונים: מצד שוק העבודה ומצד הפרט (ולא משנה כמה הוא מוכשר). התקשורת חושפת רק חלק מהסרט, היא עוצרת בזוג שמתפוגג אל האופק לחיי "אושר ועושר עד עצם היום הזה", מבלי לספר מה קורה אחר כך.

מה קורה אחר כך?

כי אין מספיק זמן לבנות קריירה חדשה. מפני שבעולם העבודה החדש אין מספיק שנים: הקריירה מתחילה בגיל מאוחר יותר ונגמרת בגיל מוקדם הרבה יותר.

הסיבה הראשונה והעיקרית שפוטנציאל ההצלחה הוא זעום מלכתחילה, נעוץ בעובדה שבעולם העבודה החדש אין מספיק שנים לעשות הסבה מוצלחת כשכיר. פעם קריירה נמשכה 40 שנה, היום היא נמשכת 15-20 שנה - אלא אם כן מדובר בבכירים שעדין רלוונטיים לשוק גם בגיל 50. היא מתחילה מאוחר יותר ונגמרת מוקדם הרבה יותר. נשמע מפחיד, אבל זו עובדה. פעם התחילו ללמוד מיד אחרי הצבא והתברגו לעולם העבודה לכל המאוחר בגיל 23-24, לעתים ללא תואר אקדמי.

היום תואר ראשון הוא מינימום הכרחי למקצוע בעל ערך, רק שהתואר מתחיל מאוחר יותר. משתחררים מהצבא, חוסכים שנה לטיול הגדול, נוסעים, חוזרים, מתאפסים, מתלבטים, ובמקרה הטוב מסיימים תואר בגיל 26-27. במהלכו, רבים לא משכילים לבחור בעבודה שתהווה מקפצה לשוק הרלוונטי (שלא לדבר על אלה שבטיפשותם כלל לא עובדים), כך שבפועל נקודת הפתיחה נמוכה יותר ובגיל מבוגר יותר. מן הצד השני, גיל התעסוקה הולך ומתקצר, כשבתחומי עיסוק רבים 40 הוא גיל מופלג - אלא אם כן אתה מנהל.

ניקח לדוגמה מקרה פשוט יחסית. צעיר בן 32, ראש צוות תוכנה, המשתכר רק 20 אלף שקל בחודש, שמאס בהיי-טק אחרי שנים בודדות ומחליט לנטוש. הוא מבין שהסבה כרוכה בוויתור על שכר, אבל הוא לא יכול להרשות לעצמו להתפשר הרבה ולאורך זמן. יש לו משכנתה יפה, ילד אחד ועוד אחד בדרך, והוא מוכן להסתפק בשכר צנוע של 15 אלף שקל. עומדות בפניו שתי אפשרויות לרכישת מקצוע חדש: הכשרה אקדמית מלאה או מקצוע "אינסטנט" עם הכשרה של מספר חודשים. *

כי שוק העבודה לא אוהב הסבות

מפני שטירון-זקן, שמתחרה עם צעירים ממנו בעשור כמעט, הוא מצרך ממש-ממש לא מבוקש, בלשון המעטה.

באיזה תחום עיסוק שלא יבחר המהנדס שלנו, מקצוע חדש בעל ערך דורש חזרה לספסלי האוניברסיטה. נניח, שהוא יכול להרשות לעצמו לממן את הלימודים ולהשתכר במהלכם בצניעות. בגיל 35 הוא יצא לשוק העבודה, טירון-זקן, שמתחרה מול צעירים ממנו בעשור כמעט. תאמינו לי, מצרך ממש-ממש לא מבוקש, בלשון המעטה. אבל אל ייאוש, נגיד שבעזרת נטוורקינג משובח הוא יצליח, למרות גיבנת הגיל, לחדור לתחום החדש. כמה שנים נשארו לו לפתח קריירה מצליחה? רק בסביבות גיל 40 הוא יגיע לאותה רמת ניסיון שכבר הייתה לו בגיל 32, ופתאום הוא יבין שנעלמו לו לפחות שבע שנים; שהוא כבר מבוגר במונחי השוק; ושאין לו מספיק זמן להתקדם ולהתפתח, מקצועית ו/או ניהולית. עכשיו, תשימו במקומו איש בן 40 ותנסו לצייר את אותו המסלול. מה הסיכויים שמישהו בכלל יחשוב לגייס טירון בן 40 לתפקיד ראשון בתחום?

הבעיה במסלול השני, מסלול ה"אינסטנט", היא שמדובר באלטרנטיבה מפוקפקת הרבה יותר. המהנדס שלנו עלול לגלות בסוף ההכשרה שרכש מקצוע "על הנייר", מקצוע בעל ערך שוק נמוך, לרוב אופנתי וחולף (קואוצ'ינג כבר אמרנו?), עם מיליון מתחרים ופוטנציאל קריירה עגום. אז יסתבר לו ש"אין ארוחות חינם"; ושככל שיותר קל לרכוש מקצוע (רף כניסה נמוך ו/או זמן הכשרה קצר), מספר הנוהרים אליו גבוה יותר, איכותם נמוכה יותר, היצע הבוגרים עצום ומחיר השוק בהתאם: ברצפה. הבשורה הטובה היא שאת הטעות הזו קל יותר לתקן. הרפתקה של מספר חודשים בחוץ לא מחבלת יותר מידי בסיכוי לחזור לשוק, לתפקיד הקודם. *

אז פותחים עסק עצמאי. מה רע?

רע מאוד. רוב האנשים לא מסוגלים לנהל עסק עצמאי בהצלחה. עובדה: 70% מהעסקים נסגרים תוך חמש שנים. אם תדפדפו בזיכרונכם, תגלו שרוב סיפורי ההסבה בהם נתקלתם הם של שכירים שפתחו עסק עצמאי.

הסיבה, כאמור, פשוטה: שוק העבודה כמעט שלא מגיב להסבה מקצועית, אלא אם מדובר בהסבות ספציפיות מאוד ומוגבלות למדי, למשל, בתוך הארגון בו אדם כבר עובד. ללמוד מקצוע חדש, להכניס אותו לקורות החיים ולשלוח למשרות פוטנציאליות? לא עובד. השוק, ובמיוחד חברות ההשמה, מתעלמים. מרבית יועצי הקריירה יודעים את זה (לפחות הרציניים שבהם), לכן כמעט תמיד המלצתם היא לפתוח עסק עצמאי בתחום החדש.

לקראת הכתבה קראתי שוב ספר שכתב אחד היועצים היותר נחשבים בתחום, וראה זה פלא: מתוך עשרות מהלכי ההסבה שהספר מתאר, רק אחד עשה הסבה כשכיר. גם שם מדובר בבעל מקצוע ללא הכשרה אקדמית, שעשה הסבה למקצוע ללא הכשרה אקדמית, אם כי יש סיכוי (הספר לא מפרט) שלאורך זמן הוא הגיע לרמת השכר הנמוכה שהייתה לו מלכתחילה.

אז מה רע בעסק עצמאי? רע מאוד. מרבית האנשים לא יכולים לנהל עסק עצמאי בהצלחה. נקודה. מהרבה סיבות. בעיקר משום שהם אולי ידעו בסוף לעשות את העבודה, אבל לא יצליחו להביא מספיק עבודה. לכן, 70% מהעסקים בישראל נסגרים תוך חמש שנים, כאשר חלק לא מבוטל מהשאר לא מפרנסים את בעליהם בכבוד, במיוחד בעלי עסק בתחום שחדש להם לחלוטין.

במילים אחרות, רוב האנשים לא יכולים להרשות לעצמם את המחיר הכלכלי. הסבה מקצועית היא פתרון מצוין ומומלץ כשאין ברירה אחרת, אבל לרוב - כשיש ברירה - המהלך כל-כך יקר, שגם מי שמוכן לשלם את המחיר לא באמת יכול. אתם יודעים איך זה: המשפחה, המשכנתה, החיים. נורא יקר הסיפור הזה.

נחזור לידידנו המהנדס. כזכור, הוא חושק בתחום חדש, שמלכתחילה כנראה ישלם לו פחות יחסית להיי-טק, וממש לא ברור איך הוא יצליח להגיע למדרגה הצנועה של 15 אלף שקל, ומתי. הרי בארגונים רבים מחוץ לתחום היי-טק מדובר בשכר שמקבלים כפופי סמנכ"ל. *

ועוד לא אמרנו כלום על המיתון

שוק שמתקשה לספק עבודה לבעלי מקצוע מנוסים, ממש לא זקוק לזקנים חסרי ניסיון

סיבה נוספת לכישלון, היא שהרוב מגלים שהם לא באמת מוכנים להתחיל מחדש - לרדת לתחתית הסולם המקצועי על מנת לשוב לטיפוס הסיזיפי למעלה. כמה אנשים שיש להם ברירה מוכנים לחזור לשנים של עבודה שחורה, הרבה מתחת לכישוריהם, ובשכר זעום?

תוסיפו לזה, שחלק לא מבוטל מההסבות המקצועיות נעשות מהסיבות הלא נכונות, והקטסטרופה בשמים. אנשים עושים הסבה מאלף ואחת סיבות חיצוניות למקצוע עצמו: כי שם משלמים יותר, כי שם עובדים פחות שעות, כי המעסיק שלהם נצלן, כי נדמה להם ששם יותר מעניין.

קחו לדוגמה את מהנדס התוכנה שלנו, שמאס בעבודה התובענית. מה הוא חושב, שמחוץ להיי-טק זו קייטנה? שמישהו באמת משלם 15 אלף שקל בחודש ליום עבודה של תשע שעות? לא נפוץ.

גם אם יצליח להגיע למדרגת השכר הזו, הוא ימצא שהוא עובד מספר שעות דומה, בדרג נמוך יותר יחסית לפוטנציאל הקידום במקצוע הקודם, ובשכר נמוך יותר.

הקושי לעשות הסבה מקצועית מוצלחת רלוונטי לכולם, כולל לגבי אנשים ברוכי כישרונות מפה עד הודעה חדשה. הוא רלוונטי גם כשהשוק פורח, ובמיוחד בעיתות משבר. שוק שמתקשה לספק עבודה לבעלי מקצוע מנוסים, ממש לא זקוק לזקנים חסרי ניסיון. מה גם, שסביר להניח שהמשבר יחלוף הרבה לפני שתספיקו לרכוש מקצוע חדש.

לאלה שמגלגלים עכשיו בראש דוגמאות של אנשים שעשו הסבה מלאה והצליחו בגדול, שני דברים לי אליכם.

אחד, זה נכון, יש כאלה.

שתיים, על כל אחד כזה יש עשרות שנכשלו. ואם במקרה אתם הוגים באנשים שעשו הסבה מטאורית לשוק ההיי-טק, למשל, זה היה רלוונטי לפני 10 שנים ויותר. כשהשוק הזה היה עדיין בחיתוליו ושאב לתוכו כל מה שזז. כמה פעמים במילניום מתרחשת מהפכה כזו? *

הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com

באין ברירה עשו הסטה מקצועית

כשלא ניתן יותר להמשיך להתפרנס מהעיסוק הקודם, חייבים לעשות הסבה, גם לתחום הרבה פחות מתגמל ואפילו פחות מעניין. איך עושים זאת נכון?

  1. 1. מתכננים כאשר הצורך בהסבה הוא מהסיבות הנכונות, מומלץ להתחיל את התהליך רק לאחר ניתוח יסודי של תחומי העיסוק הרלוונטיים, זיהוי יתרונות יחסיים (מקצועיים ושיווקיים), ובניית תוכנית עבודה מסודרת.
  2. 2. נערכים מאחר שמדובר בתהליך ארוך ויקר, וכדי למזער את הסיכונים הכרוכים בו, חשוב מאוד לבצע את התהליך בהדרגה. כלומר, במקביל לעבודה הנוכחית, ועם היערכות כלכלית נכונה שתסייע לך להתפרנס בעת ביצוע המהלך.
  3. 3. מסיטים הסטה למקצוע או לתחום עיסוק משיק לעיסוק הקודם, כזה שבעיני השוק יישמר מנופים מקצועיים שכבר נרכשו. שינוי שכזה מאפשר גם התפתחות מקצועית, וגם התברגות לתפקידים בכירים יותר יחסית להסבה מלאה, ובתגמול ראוי יותר.
צרו איתנו קשר *5988