חרדת הפוליטיקאים החילונים

שורה ארוכה של חברי כנסת דאגו בשבת ואתמול להעביר לאמצעי התקשורת את הידיעה המרעישה שהם המומים, נדהמים ומזועזעים מהאלימות ב... לא, לא איפה שאתם חושבים. ממש לא. ההתרגשות שלהם מכוונת אל צה"ל, שם התגלה מקרה של הכאת חיילים בגדוד שריון במסגרת איזה טקס מאוד מפוקפק.

חברי הכנסת ההמומים גם דאגו לפרסום כוונתם לדרוש דיון על האירוע במליאת הכנסת. לא מוזר? האלימות שהתגלתה בצה"ל, ככל שהיא מסלידה, היא הכי גרועה שנראתה לאחרונה? התעללות בילדים, התפרעות ברחובות ירושלים, פגיעות פיזיות ומילוליות בשוטרים לא מרגשים את חברי הכנסת ההמומים מצה"ל?

מדי פעם יוצא לי לשוחח, אוף רקורד כמובן, עם אנשים מהמגזר הפנאטי ההוא, ומפיהם אני שומע שמה שאנחנו יודעים על מה שהולך שם זה אפילו לא קצה הקרחון, זה אפס קצהו. במשך השנים הובאו כמה נוטרי האלוהים למשפט על מעשים מגונים בילדים, התעללות בנשים ושאר מצוות ומעשים טובים.

גם במגזר החילוני זה כמובן קורה, והרבה, אבל כאשר עושים זאת אנשים המציגים עצמם כמאמינים ושומרי מצוות זה מצער ומקומם. מה שמחמיר עוד יותר את העבריינות החרדית זה העובדה שהיא זוכה במקרים רבים לגיבוי והסתרה מצד רבנים הנחשבים כמנהיגים רוחניים. אנשי אלוהים.

בעצם, כולנו מכירים ויודעים את העובדות הללו. מה שאנחנו לא יודעים זה מדוע הנושא הזה, הכל כך כאוב, הכל כך עברייני, הכל כך בעייתי - מדוע אותו לא מציעים לדיון במליאה. בעצם, גם את זה אנחנו יודעים. בצה"ל אפשר לחבוט ולקבל כותרות מבלי שהחובטים יסתכנו בהסתבכות פוליטית. החרדים זה כבר סיפור אחר, סיפור של לחצים, איומים, קללות, חרפות ונאצות וגם משבר ממשלתי לקינוח. וזה מצליח להם, את הפוליטיקאים הם הצליחו להרתיע. וללא הגיבוי הפוליטי, גם ראשי המשטרה והפרקליטות חוששים. וכך יביאו כמה ח"כים אמיצים לכנסת דיון באלימות שולית, ובמקביל יותירו ללא דיון את האלימות החמורה הרבה יותר.

הנה עוד דוגמה

רוצים עוד דוגמה? במהלך אירוע של הורדת היאחזויות טיפס ח"כ מיכאל בן ארי על רכב צבאי וסירב לרדת ממנו. בדיון בוועדת הכנסת הודה חבר הכנסת הדתי מהאיחוד הלאומי כי "זה היה לא חוקי, אבל חובתי להגן על מי שבחר אותי". באופן רגיל, כשיש הודאה בעבירה, פותחים בחקירה - או לא במקרה כזה? *