המחיר התרבותי של H&M

בתי-קולנוע בתוך קניון אולי אינם משתלמים כלכלית, אך יש לאסור את הוצאתם ממנו

רשויות התכנון נקראות בדחיפות להציל את בתי-הקולנוע בישראל. על הדרך, הן נקראות גם להציל את מוחם של הילדים שגרים כאן ואת נפשם השבירה של הוריהם.

מי שהחליט לפני עשרות שנים כי תוכנית בניין עיר בכל משבצת קרקע מוכרחה לעשות הבחנה בין מגורים, מסחר ותעשייה, כדי שלא נמצא את עצמנו מקימים ערי שינה בלבד או מפלצות תעשייה - צריך להתחיל להתערב גם בתמהיל המסחר.

לפני שבאמת כל הסוסים יברחו מהאורווה, אפשר וצריך להכריח כל בעל קניון, לפני או אחרי ההקמה - באמצעות תכנון פרטני, הקלות בארנונה, הקלות בהסדרי התנועה ועוד - להשאיר את בתי-הקולנוע בתוך הקניונים הגדולים, כמפלט התרבותי והצרכני הכי סביר - נפשית, תחבורתית וכלכלית - שמציע לנו מדי שנה החופש הגדול.

תחשבו על זה: למה שלא נסווג את הקולנוע השכונתי/עירוני כמו שאנחנו מסווגים ומתעקשים על הקמת החניון?

בדיוק כמו שאף בעל קניון לא יכול לעלות על דעתו להכניס רשת אופנה פופולרית במקום 4-5 חניות, למרות שנדמה לו שיש מסביב מספיק מקום לחנות - כך הוא יצטרך להתמודד עם הצורך לשלב בקניון פעילות "סמי-תרבותית" עממית יחסית, גם אם הוא מרוויח עליה פחות.

מה שהכי מדהים זה שהשנה האחרונה היתה נפלאה לקולנוע ולבתי-הקולנוע בישראל. על-פי סקירה שפרסמה לאחרונה חברת דן אנד ברדסטריט, הגיע פדיון בתי-הקולנוע בשנת 2008 ל-300 מיליון שקל - גידול של 7%-10% בהשוואה לשנה קודמת. מדובר בבשורה של ממש, לאחר כ-5 שנים של קיפאון יחסי וצמיחה שולית בשיעור של 2% לשנה.

הגידול בפדיון היה גם תוצאה של פריחת הסרטים הישראלים. כמעט נגענו באוסקר ("ואלס עם באשיר" ו"בופור"), ומדי שבוע אנחנו מתבשרים על עוד סרט ישראלי שחזר עם פסלון - אמנם קצת פחות נחשב - מחו"ל.

רשתות אופנה משתלמות יותר

ובכל זאת, מאחר שרשתות אופנה תופסות הרבה פחות שטח ומשלמות הרבה יותר למ"ר, בתי-הקולנוע נעלמים מהנוף העירוני. מה שהיה פעם העוגן הכי יציב בכל קניון - שוקע ונעלם מכל עיר ומכל קניון.

בימים אלה התבשרנו כי H&M השבדית תחליף את בתי-הקולנוע בקניון עזריאלי ובקניון מלחה בירושלים. המשביר לצרכן החליפה מזמן את הקולנועים בקניון השרון בנתניה ובקניון חולון. זארה החליפה את הקולנוע בקניון רוטשילד במרכז ראשון-לציון. וכך קרה גם בקניון רמת-אביב, בקניון סביונים ביהוד, בקניון הראל במבשרת-ציון, בקניון סירקין בפתח-תקווה ואפילו במרכזי המסחר של כרמיאל, עפולה, קריית-שמונה ואשדוד.

אגב, העובדה שמוקמים היכלי קולנוע עצומים בפרבריי הערים (סינמה סיטי בגלילות, סינמול בצ'ק פוסט וכדומה) מייצרת אולי פיתרון לצעירים ולזוגות ממונעים, אבל היא בוודאי לא פתרון לילד מיהוד או לילד משכונת אחוזה בחיפה שהלך עד לפני שנה ברגל לסרט ולפופקורן בקניון השכונתי (סביונים או מרכז חורב).

כולם כבר מבינים כי מתנ"סים, תיאטרונים, מוזיאונים או ספורטקים שמוקמים בתוך הערים אינם רווחיים כלכלית. אלף ואחד מחקרים שיחזרו ויטענו כי מוסדות תרבות ושטחים ירוקים משביחים כל עיר ומעלים את ערכי הנדל"ן שלה, עדיין לא הופכים את אותם שטחים ציבוריים להשקעה כלכלית מניבה.

ואף-על-פי כן, כל רשות מקומית וכל מוסד תכנוני מחוייבים לפזר את אותם מוסדות בשטח. אין קיום לשום עיר בלעדיהם.

ברור שזה נשמע מעט נמוך ורדוד כשאומרים את זה גם על בתי-קולנוע. מעבר לכך, מדובר בסופו של דבר גם על דרישה לתוספת רגולציה מצד הוועדות המקומיות והעיריות. אבל איך שלא תסתכלו על זה - שעה וחצי מול הארי פוטר או מול האנימציה של פיקסר עדיפה בהרבה על שעה וחצי של בהייה בבובות שיעמדו בקרוב בחלון של H&M בתוך הקניון.

צרו איתנו קשר *5988