עובדים שקופים בתנאים משופרים

1. רוב החברות במשק נקטו עד היום מוסר כפול: כשהן חתמו על הסכם עם קבלן ניקיון, הן דאגו לכתוב כי על הקבלן לשלם לעובד על פי חוק, אבל בזה נגמר כמעט התפקיד שלהן. מעטות החברות שבדקו אם המחיר שהן משלמות לקבלן מאפשר לו בכלל לשלם לעובדים כדין וגם לגזור רווח סביר. הקבלן הרי בחיים לא יוותר על הרווח, וכך קורה שאלפי עובדים מתלוננים על קנסות חריגים בתלוש המשכורת, שכר שאינו קשור כלל לשעות העבודה בפועל, אי-תשלום דמי הבראה והרשימה עוד ארוכה. השיטה היתה ברורה: הקבלן מספק לנו X עובדים ב-Y שעות, ואנחנו לא שואלים יותר מדי שאלות. ואיך השירות? נפלא. עובדת הניקיון תמיד בתזוזה, גם כשלא צריך. אלה ההוראות. פעם עם שואב האבק, פעם עם הפומפה. הכל תמיד נקי, תמיד מצוחצח. איך נראה התלוש שלה? שהקבלן יבדוק.

2. עכשיו הסיפור הזה משתנה: הקבלנים השכילו לאחד כוחות ולהסכים להסדרת הענף, כך שייקבע מחיר מינימום לעלות שעת עבודה, שתמנע את התחרות הדורסנית ביניהם. בכל פעם שחברה עסקית במשק תוציא מכרז לשירותי ניקיון, הקבלנים שייגשו למכרז לא יוכלו להציע מחיר הנמוך מתעריף המינימום שנקבע. המשמעות ברורה: מי שישלם את תוספת השכר, או לפחות חלק גדול ממנה, יהיו מזמיני השירות - כלומר כל אחד מהמעסיקים. זו גם תשובה לכל מי שחשב שקבלני הניקיון הפכו פתאום ליותר צדיקים מהאפיפיור והחליטו להוציא מכיסם כל כך הרבה כסף בהסכם הזה.

3. אם עובדי השמירה נמצאים בתחתית סולם ההעסקה ההוגנת במשק, עובדי הניקיון נמצאו עד היום בתחתית של התחתית. מספיק להסתכל על ההרכב החברתי של אוכלוסיית העובדים הזו: כמעט 100% נשים, הרוב עולות חדשות, וחלקן הלא מבוטל הן עולות מאתיופיה, שעבודה בניקיון היא כמעט ברירת מחדל מבחינתן. בשנים האחרונות גברה המודעות לבעיות בענף, ובעיקר לעובדה שהעובדים בו נהפכו עם השנים לשקופים. הם תמיד מסביבנו, אפילו בחדר כושר, אבל אף אחד לא ממש רואה אותם.

4. ההסכם שנחתם היום חשוב מאוד, אבל הוא מהפכני רק ביחס לשכר. ההסתדרות השיגה לעובדים הישגים יפים, אבל היא תצליח הרבה יותר רק אם תפעל לאיגודם. בכל העולם עובדי הניקיון מתעוררים ומקימים איגודים, ודווקא ההסכם הזה עלול לפעול באופן אירוני בכיוון ההפוך, משום שהוא נחתם ללא שיתוף העובדים, מבלי לשמוע מה יש להם לומר. בעצם, הם נשארו שקופים, אך עם תנאים טובים יותר.