קרב ירושה בבנק לאומי

קרב? ירושה? בבנק לאומי? מה קרה לנו? חום יולי-אוגוסט, אז אין כבר על מה לכתוב? אולי החלקנו על קליפת בננה? אולי החום המעיק גרם לנו להזיות? רגע, רגע, זו לא גליה מאור שמנהיגה ביד רמה את הבנק הגדול במדינה, לפחות במונחי שווי שוק? אל תגיד לנו שזה עומד להשתנות, זו הרי בדיחה של קיץ! אז מה, לעזאזל, אתה רוצה מאיתנו?

אוקיי, קחו נשימה עמוקה, גלו אורך רוח, קצת סבלנות, זה בסך הכל כמה מאות מילה, ואולי תשתכנעו שקרב הירושה שנפתח השבוע על בנק לאומי אפילו קשור מאוד לידיעה הפיקנטית על הטיסה של רקפת רוסק עמינח, ראש החטיבה העסקית בבנק, לחתונתו של עידן עופר, על חשבונו.

ובכן, קרב הירושה שאנחנו מדברים עליו עומד להתרחש כבר בחודשים הקרובים. בחודש מאי 2010 מסיים איתן רף, היו"ר הוותיק של הבנק, קדנציה נוספת. רף, 68, שחי בהרמוניה עם מאור, נמצא כבר 14 שנה בתפקיד.

הסיכוי שכהונתו תוארך לא גבוה במיוחד, ולקראת הפרידה מרף יתחילו הזמזומים ליד האוזן של נתניהו. כל הבחשנים, כל המזמזמים, כל המקורבים, כל השליחים, כל הלוביסטים, כל המצייצים, כולם-כולם, ירחפו מעל האוזן המבוקשת של נתניהו. טוויט, טוויט, נתניהו, הם יצייצו, יש לי מועמד מצוין בשבילך ליו"ר לאומי.

לא מעט שמות יתעופפו לקראת סיום הקדנציה של בכר, לא מעט שמות אורבים, מחכים ומייחלים לאחד הג'ובים המרכזיים והמתגמלים במשק הישראלי, רגע לפני שהמדינה מחליטה (סוף-סוף, אינשאללה!) להיפרד ממניותיה בבנק. יוסי בכר, לשעבר מנכ"ל האוצר, שאומרים שממתין לג'וב אחר בסקטור העסקי; משה טרי, מקורב לליכוד, שמוערך במסדרונות הפוליטיים ובעל ניסיון בניהול (יו"ר רשות ני"ע לשעבר); ירון זליכה, ש"מת" לחזור לקדמת הבמה וידאג "לחמם" את העניינים ו"לחמם" את שמו; איזי תפוחי, שמלווה את נתניהו לא מעט שנים ועוד הרבה-הרבה-הרבה שמות שיופרחו לאוויר.

הנעלם הגדול

אז רף כנראה בדרך החוצה. ומה עם מאור? זה הנעלם הגדול. עושה רושם שגליה, 66, לאחר 14 שנים בתפקיד המנכ"ל, מעוניינת מאוד בתפקיד היו"ר. אם ימונה יו"ר לא נוח מעליה, היא עשויה לפרוש. אנחנו מניחים שעם טרי היא תסתדר, עם האחרים - זה כבר לא כל-כך בטוח. מה שבטוח - בשביל השקט ובשביל ההמשכיות - עדיף שמאור תמונה ליו"ר ולא עוד אחד ממקורבי נתניהו שיהיה חייב למישהו משהו.

אם מאור תמונה ליו"ר, סיכוייה של רקפת רוסק-עמינח, בת 43 בסך הכל, להתמנות למנכ"ל, הולכים ומשתפרים. רוסק-עמינח היא בת טיפוחיה של מאור, אמביציוזית, מוכשרת, עם שאיפות ברורות לרשת את כסאה של מאור. אצה לה הדרך, לרוסק-עמינח, וחלון ההזדמנויות עשוי להיפתח בחודשים הקרובים.

צמודה לגרף של גליה

כרגע, כך לפחות טוענות הנשמות הטובות, היא צמודה לגרף של גליה. גליה תעלה לכיסא היו"ר, היא עשויה לעלות לכיסא המנכ"ל. גליה תישאר כמנכ"ל, היא תישאר תחתיה, תמתין להזדמנות הבאה, אם תבוא. גליה בחוץ, וסיכוייה להתמנות למנכ"ל בתרחיש הזה נמוכים מאוד, וייתכן שהיא תחפש דרך חדשה בסקטור העסקי. לנו נראה שהיא מועמדת ראויה בכל מקרה, גם בלי המטריה והתמיכה של מאור.

כך או אחרת, הקרב נפתח: הן על תפקיד היו"ר, וייתכן שגם על תפקיד המנכ"ל. לרוסק-עמינח אורבות לא מעט נשמות טובות שמתקשות לעכל את הקריירה המטאורית שלה. אחד מהם, יונה פוגל, היה ה"בייבי" של מאור, עד שהגיעה "בייבי" חדשה. פוגל, שהיה שליח המצוות של מאור בבנק לאומי שנים רבות, מעולם לא הסתיר את שאיפותיו וטווה לעצמו מסלול שהיה אמור להסתיים בכיסאה של מאור. עד שהגיעה רוסק-עמינח.

הקרב על הקרבה למאור, הקרב על הירושה, הקרב על לבה של גליה, התפתח ביניהם למעשה כבר לפני שנים. פוגל, שלא היתה לו סבלנות או שהבין שהוא בדרך להפסיד, עזב לטובת ניהול פז, אבל משם הוא עומד על המשמר, מחכה להזדמנות פז, כדי לחזור ללאומי.

את התסכול, המרמור והאמוציות שלו הוציא פוגל בראיון פרישה שהעניק בזמנו ל"גלובס". "גליה לא ויתרה עליי, אני ויתרתי עליה", הוא אמר, "אני חושב שהיא עשתה כמיטב יכולתה. נראה שעצוב שבבנק לאומי קשה להחזיק אנשים מוכשרים לאורך זמן. כן, זה עצוב. את שואלת אם אני עצוב? מאוד. האם אני מאוכזב? לא. בנק לאומי מנוהל על-ידי פקידי ממשלה".

תסריט שעשוי להתממש

כיסאה של מאור מתפנה, אם לא בעוד כמה חודשים אז בעוד שנתיים-שלוש. ועדת איתור, ברוח הימים האלה, תוקם לצורך מציאת המועמד הראוי. יונה פוגל, אנחנו כמעט משוכנעים, יהיה בין השמות שישווקו לוועדת האיתור. גם רוסק-עמינח תגיש מועמדות. מי ינצח הפעם? מי יודע, מה שבטוח יהיה מעניין.

והנה, רוסק-עמינח הבינה השבוע שחלק מהקרב על המנכ"לות, אולי חלק די משמעותי ממנו, יתנהל בתקשורת. זה קרב על התדמית, לא קרב על הכישורים, ובואו נודה - לפעמים הוא זה שקובע את זהות המנכ"לים ולפעמים הוא זה שמכריע גורלות. כל פיפס, כל נפילה קטנה, כל צעד של רוסק-עמינח, עלול לשמש נגדה. היא צעירה, היא שאפתנית, היא מעוררת קנאה, היא מושכת אש.

בעניין הטיסה ליוון, רוסק-עמינח היתה ישרה והגונה מספיק כדי לדווח לדירקטוריון לאומי על חברותה עם עופר, עניין שמנהלים אחרים נוטים להדחיק, לטשטש ולעמעם. ובאמת, יש טונות של צביעות בכל הסיפור הזה. על מה כל ההמולה המתחסדת? מישהו באמת חושב שרוסק-עמינח תנהג בעידן עופר בהעדפה בגלל טיסה אחר הצהריים ליוון וחזרה לפנות בוקר עם עיניים טרוטות?

ובכלל, זו הנורמה בקלאב של המלייה העסקי, כך נוהגים כולם, כך מתערבבים כולם, גם אנשי תקשורת בתוך הלופ הזה, הלופ של תרבות החינם, הלופ של החגיגות הקטנות האלה "על חשבון", מי לא אוהב לקבל דברים בחינם.

כולם-כולם צדיקים בסיפור הזה. צדיקים גמורים. במיוחד אלה שרצו לתקשורת כדי להביע זעזוע מההתנהגות הלא רגישה של רוסק-עמינח בטיסה ליוון. הם תוקפים, ובהזדמנות הראשונה יעלו על איזה מטוס פרטי של איזה עשיר אחר. ובחינם.

eli@globes.co.il