8 סיבות לא להעלות ריבית בישראל

לבנק ישראל יהיה קשה יותר הפעם לתרץ זאת, אבל הוא יכול להרשות לעצמו לחכות

רונן מנחם הוא מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה, מזרחי טפחות.

בעקבות מדד יולי, שזינק ב-1.1%, והצמיחה המפתיעה במשק ברביע השני, גוברות הקריאות להעלאת ריבית במשק בשיעור 0.5% ואף 0.75%. איגרות החוב הממשלתיות הצמודות למדד מגיבות בעליות, ובנק ישראל פרסם נתון לפיו האינפלציה הצפויה משוק ההון לשנה הראשונה והשנייה עלתה ב-0.3% ב-30 הימים שחלפו, לעומת חודש יולי.

אני סבור שאין הכרח להעלות את הריבית בחודש הקרוב ואולי גם לא בחודשים הבאים. אני ממשיך בכך טענה שהעליתי בטור שפרסמתי פה בעבר תחת הכותרת "הדרך למעלה עוד ארוכה" .

אסביר מדוע:

  1. מדד יולי לא חרג מהציפיות המוקדמות. להערכתי לולא מס הבצורת והעלאת מע"מ, היה המדד עולה ב-0.5% לכל היותר. בהתחשב בכך שבשנתיים הקודמות עלה מדד יולי ב-1.1% ללא הגורמים הנ"ל, לבטח אין לראות בכך חריגה מסוכנת.

  2. נתוני מדד יולי הראו ששישה מסעיפי המדד ירדו או עלו פחות מהמדד הכללי, כך שלא ניתן לומר שהעלייה הייתה רוחבית ומקיפה.

  3. קטר האינפלציה בשנה החולפת - סעיף הדיור, נחלש. בחודש יולי הוא גרר את המדד כלפי מטה ולמעשה מתחילת השנה לא הייתה לו כלל השפעה על קצב האינפלציה.

    להערכתי, ההיחלשות תימשך ואולי אף תגבר, על רקע התחזקות השקל. אמנם רוב חוזי השכירות נקובים כיום בשקל ולכן התחזקותו לא השפיעה עליהם עד כה. אולם, כשיחודשו חוזים רבים, לקראת תחילת שנת הלימודים, לא אופתע אם ייסגרו בהשראת התחזקות זו חוזים נמוכים יותר.

  4. רבים חוששים שהאיתנות המפתיעה של המשק תלבה אינפלציה. אומנם התוצר התרחב במפתיע ב-1% ברביע השני של השנה, בדחיפת הצריכה הפרטית וייצוא הסחורות והשירותים, אך התוצר הפוטנציאלי עדיין גבוה מאוד מהתוצר בפועל, דבר המשתקף בשיעור האבטלה הגבוה ובניצולת חסר של גורמי ייצור.
    לכן, גידול בביקוש ייענה תחילה מהמלאי הקיים (כפי שעולה לדוגמא מדוח מנהלי הרכש שפורסם היום) ורק כשזה ידולדל עלול להיווצר לחץ אינפלציוני שיצריך ריסון מוניטארי.

  5. הצמיחה המהירה בארץ תמשוך משקיעים זרים להזרים למשק תנועות הון ריאליות ופיננסיות. ההשקעות הזרות הללו יתמכו בהתחזקות בשקל וזו תמתן את האינפלציה. גם הפסקת בנק ישראל את מדיניות רכישות המט"ח, יכולה לפעול בכיוון זה.

  6. לא ברור אם העלייה בתוצר תימשך ברביע הבא. יש להמתין ולראות אם גם כשההוצאה לצריכה ציבורית, שעלתה 20%, תתמתן, יוכל התוצר העסקי (שעלה פחות מהתוצר הכללי) למלא את החסר. אם יתברר שהתוצר העסקי עדיין חלש, העלאת ריבית מוקדמת עלולה להיות מקח טעות.

  7. מתחילת השנה נרשמה עלייה מהירה באמצעי התשלום. אולם, כפי שכתבתי בטור הקודם, היא מתמקדת בחשבונות העו"ש ולא במזומן, על רקע החלופות הלא אטרקטיביות. הגיוני ששינוי לא שגרתי זה בנכסי הציבור יתוקן בהמשך ולכן לא תהייה לו השפעה מהותית על קצב האינפלציה.

  8. בטור הקודם כתבתי גם שההכנסה הפנויה נשחקת. זאת לנוכח הירידה הריאלית בשכר, עליית שיעורי המס בארץ ותעריפי הסחורות בעולם. כתוצאה, עשויים הצרכנים להקטין ביקוש למוצרים ושירותים אחרים, כך שמחיריהם ירדו. בנוסף, אם תירשמנה ירידות בשוק המניות (בין השאר בעטיו של עצם הציפיות להעלאת ריבית מהירה), הסנטימנט יהפוך שלילי וההוצאה תקטן לטובת חיסכון.

אין ספק שלבנק ישראל יהיה קשה יותר הפעם לתרץ אי העלאת ריבית לעומת החודש הקודם. מדד גבוה נוסף ונתוני צמיחה מפתיעים מסבכים את מלאכתו. אך הנגיד וחברי ההנהלה ערים לרשימת הגורמים שפירטתי ומן סתם הם אינם מעוניינים לנקוט צעד שיחזק את השקל כנגד הדולר דווקא כעת כשהפסיקו לרכוש מט"ח.

בתנאים הנוכחיים יכול בנק ישראל להימנע מהעלאת ריבית החודש, מבלי לעודד בכך אינפלציה גבוהה מדי, ולהמתין למדדי הסתיו, שהצפייה היא שירדו.