להקים את הבנק השלישי

מוסכמה היא שהמערכת הבנקאית בישראל בנויה באופן בעייתי. כוחם של לאומי והפועלים עצום וחסר פרופורציה למשק - שני בנקים בישראל גדולים וחזקים מדי שחולשים על נתח שוק של יותר מ-60%, ומולם שלושה בנקים בינוניים וקטנים שלא מצליחים לייצר, למרות מאמץ ניכר, תחרות אמיתית.

אין מחלוקת שהמבנה הרצוי של המערכת הבנקאית מחייב צמיחה של בנק שלישי, ואפילו רביעי, שיוכל להתמודד עם הדואופול. למרות זאת, לא נערך מעולם דיון נוקב בשאלה איך מגיעים למטרה זו, ואם נערך כזה, הרי שתוצאותיו שמורות עמוק בכספות של בנק ישראל.

למעשה, הרגולטורים לדורותיהם עסוקים בעיקר בניהול שוטף של משברים. בודקים את גובה העצים, את אורך הענפים, צבע העלים, משקים שיחים צעירים ומדללים עשבים שוטים, ובשנים האחרונות גם מוודאים שיש ביער קרחות אש שמונעות משריפות להתפשט. אבל אף אחד לא עוצר ומסתכל על כל היער.

ועדת בכר, הניסיון האחרון עד כה לעשות שינוי מבני במערכת, הפכה את טעמה באמצע התהליך, ובמקום לטפל בריכוזיות המערכת הבנקאית ובעוצמת הדואופול, התמקדה ביצירת אקלים תחרותי בתוך המערכת הפיננסית. הוועדה אמנם החלישה את המערכת הבנקאית כמכלול, אך פגעה בכל הבנקים כמקשה אחת. לאחריה, יחסי הכוחות בתוך המערכת הבנקאית לא השתנו, והדואופול המשיך להיות רב עוצמה ואף להתחזק.

על פניו, ישנן ארבע אפשרויות לצמצום הכוח היחסי של הדואופול ולהגדלת התחרות:

1. הראשונה היא פירוק לאומי והפועלים לשורה של בנקים קטנים.
   מהלך כזה נעשה בארה"ב בשנת 1911, עם סטנדרד אויל של רוקפלר, וב-1984 כשפורקה בל. בישראל פתרון כזה אינו ישים. אין לו היתכנות, והנזק למערכת הבנקאית עלול להיות כבד מנשוא. בינתיים, מסתפקים הרגולטורים בכפייה על לאומי והפועלים למכור את השליטה בבנקי הלוויין - מאגוד ועד מסד.
   
   
2. אפשרות שנייה היא כניסת מתחרים חדשים לשוק. זהו חלום רגולטורי ישן שלא התממש עד עתה. הרבה דחלילים קמו ונפלו - בנק זר, בנק אינטרנטי, בנק הדואר - אך למרות תמיכה רגולטורית מוצהרת, דבר לא קרה. ריאלית, גם אם עוד כמה שנים יקום מתחרה, היכולת שלו ליצור שינוי במאזן הכוחות בטווח הנראה לעין, נמוכה מאוד.
   
   
3. השלישית היא הצטרפות גופים פיננסיים לגושים גדולים שלא יגיעו לעוצמת הדואופול, אך יוכלו להציב תחרות ראויה. ורסיה אחת היא חבירה של בנקים לחברות ביטוח, ובין תומכיה נמצאים מנכ"ל מזרחי טפחות אלי יונס ויו"ר מגדל, אהרון פוגל. אלו סבורים שחבירה של בנק בינוני לחברת ביטוח גדולה, למשל מגדל עם מזרחי טפחות, תאפשר את יצירת הגוש השלישי. "אכן חלום נחמד", אומר רגולטור מנוסה. "האם התחרות בין הבנקים תגדל? אני לא בטוח. האם התחרות בענף הביטוח תיפגע באופן אנוש? בוודאי".
   
   
   
4. האפשרות הרביעית היא החלום הישן נושן למזג בין שניים משלושת הבנקים הבינוניים. זהו רעיון שעולה במחזוריות קבועה - מזרחי עם הבינלאומי, מזרחי עם דיסקונט או דיסקונט עם הבינלאומי. הנה תסריט למיזוג כזה, פרי דמיוננו הקודח בלבד:
   תחילה רוכש מזרחי טפחות מידי הברונפמנים ורובין שראן את גרעין השליטה בדיסקונט. בשלב הבא, הוא ממזג את שני הבנקים באמצעות החלפת מניות. כדי למנוע יצירת גוש חזק מדי (45%) בשוק המשכנתאות, ימכור הבנק הממוזג את פעילות המשכנתאות של דיסקונט.
   
   כדי לשכך התנגדות רגולטורית צפויה להחלשת הבינלאומי, יימכר מרכנתיל דיסקונט לבנק הבינלאומי במחיר שייקבע על ידי מעריך שווי מוסכם, וכמובן שאחזקות דיסקונט בבינלאומי יימכרו גם הן. כך ייווצרו שני גושים בינוניים - מזרחי/דיסקונט עם רגל חו"ל חזקה, וקבוצת הבינלאומי-מרכנתיל. שני הגושים יוכלו להתחרות יותר טוב בדואופול, לתפארת מדינת ישראל ולרווחת הצרכן.

כמה ישימה האפשרות הרביעית? ובכן, בפני מהלך שכזה עומדים מכשולים רבים: ניתן לנבא בעיות אגו, שוני וקשיים הנובעים מתרבות ארגונית, קרבות שליטה והובלה, עלות פרישת עובדים, שלא לדבר על התנגדות ועדים. וישנן כמובן סוגיות רגולטוריות של הגבלים עסקיים ואחזקות צולבות. כך, שלא היינו ממליצים למהר לרכוש חליפה לטקס המיזוג.