מחכים למדען 2.0

התמ"ת והמדען משוכנעים שיותר כסף יביא מועסקים ושכחו שהמדען מחויב לכך במילא

דומה שלא צריך להסביר יותר מדי את היצירתיות הנדרשת ממי שיושב על תקציב השקעות בימינו: במי להשקיע ואת מי לייבש? איך להגמיש את הקריטריונים? איך מעבירים את המסר, בעדינות הראויה, לחברות שלא מעוניינים בהן? כל אלו ואחרות הן סוגיות שחולפות בראשו של כל מנהל בקרן השקעות כיום, וגם באלו של המדען הראשי בתמ"ת, ד"ר אלי אופר.

בשבוע שעבר התייצבו אופר ושר התמ"ת, בנימין בן אליעזר, כדי לספר על מדיניות המדען על רקע המשבר. עבור בן-אליעזר, ההתמודדות היא להביא "כמה שיותר ידיים עובדות למשק". במסגרת זאת, מלהטטים השר והמדען הראשי במספרים: תוספת של 450 מיליון שקל לתקציב המדען, הם טוענים, תביא ל-4,000 מועסקים ישירים ולעוד 16 אלף מועסקים לא ישירים. תוכנית המדען ב-2009 מביאה לתעסוקה של כ-65,300 עובדים, לא פחות.

בן-אליעזר גם מספק את הסיפור הבא: בפני המדען יש אפשרות לתמוך בחברה בתחום התקשורת הסלולרית, הניצבת מול מתחרה אמריקני. "אנחנו לא יכולים להיענות לבקשה שכזו ולבקשות דומות, שיכולות להביא למשק 4,000 מועסקים ישירים נוספים", הוא טוען. אכן, מלכוד אמיתי שדורש החלטות קשות.

לפני שאנחנו רצים להתרים כספים, נראה שבן-אליעזר ואופר התבלבלו. מתי בדיוק ראינו סטארט-אפים שמגדילים את מצבת המועסקים כאן באלפי עובדים? האם זה לא אותו המדען שהתבטא בעבר בעד מכירת חברות סטארט-אפ והפיכת ההיי-טק הישראלי לסקטור פיתוח בלבד? אז מה קרה שבתמ"ת מפנטזים פתאום על הגדלת מספר המועסקים, בהסתמך על תמיכת המדען?

צריך להבין: אל מה שבן-אליעזר יוזם כעת, אופר מחויב מלכתחילה. חוק המו"פ הגדיר, בין השאר, את משימת המדען כ"יצירת מקומות עבודה", וכן כ"יצירת תשואה עודפת למשק". במשך השנים, שכחו במשרד המדען הראשי כי "בעלי המניות" שלהם מצפים להחזרים מורכבים יותר מאשר תשואות על מכירת החברות. התהליך שאותו צריך המדען לדחוף, של יצירת יתרון תחרותי וטכנולוגי, לטווח ארוך - הוא זה שיביא לביסוס התעשייה והגדלת מספר המועסקים. לא בהכרח הגדלת התקציב.

אחרי כל השנים בהן ראה המדען את תפקידו בקידום ובסבסוד ההון סיכון בישראל, דרושה חשיבה מחדש על תפקידו. הוא נדרש להקשיח את התנאים לתמיכה בסטארט-אפים - למרות הפיתוי לסייע לכולם - מכיוון שרבים מהם אינם מחדשים ברמה הטכנולוגית; להגביר את התמיכה בחברות גדולות - גם זרות - שמתאימות ליצירת בסיס של ידע טכנולוגי בישראל; להפסיק את ההזדהות האוטומטית עם הקרנות; וגם, לספק מדי פעם אמירה או החלטה שתתמוך בהשארת הטכנולוגיות המוצלחות בישראל. ממנו, ולא מהקרנות, מצפים גם לאידיאולוגיה. *