המודל הצ'ילאני הוא פתרון חלקי

רצון זה להתאים את רמת הסיכון לגיל החוסך, מעלה לדיון מספר שאלות - האם יש צורך ביישום המודל בישראל? מה הם הסיכונים הטמונים בו והאם הוא עומד בהלימה עם העקרונות שקבעה רפורמת בכר? אך השאלה המרכזית משתרעת מעבר לנושא הסיכון החשוב כשלעצמו, והיא - ועל כך הממשלה טרם נתנה דעתה - האם המערכת הקיימת יכולה להבטיח פנסיה נאותה לאזרחים בישראל?

המשבר העולמי הפנה את תשומת הלב אצלנו להשקעות שעשו אזרחים בערוצים הפיננסיים. התברר, שהפרט מתקשה לקבל החלטה "נכונה" על החשיפה לסיכון שמתאימה לו. גם מנהלי ההשקעות ברובם לא הבינו את רמת הסיכון האמיתית בהשקעותיהם, או לא ידעו, או לא שיערו את מידת החשיפה לסיכון המועדפת של העמיתים שבשמם פעלו.

מחקרים אמפיריים מוכיחים שכאשר קיימים "מדד ייחוס", או תוכנית של "ברירת מחדל", הדבר מקל על הבחירה של הפרטים, וחלקם גדול מעדיפים לבחור בתוכניות שהומלצו. כמו כן, הוכח כי מספר אופציות רב מרתיע מפני בחירה. המודל הצ'יליאני מציג, אפוא, מסלולי השקעות שהם בבחינת "ברירת מחדל". הוא מנסה להבטיח בחירה ראויה יותר של מידת החשיפה לסיכון והקטנתו של הסיכון כפונקציה של גיל. כלומר, היתרון החשוב במודל טמון בכך שהוא יקל על תהליך הבחירה.

אך האם זוהי חזות הכול? אחד העקרונות היסודיים ברפורמת בכר היה, שהפרט יחליט על התוכניות הפנסיוניות שלו וייטול אחריות על מעשיו והחלטותיו. מתברר, שהפרט מתקשה להחליט וגם "לקחת אחריות" על מעשיו והחלטותיו.

יתר על כן, בישראל, כאשר אזרחים נפגעים הם רצים למדינה והיא - בתמיכת פוליטיקאים אקטיבית - מחלצת אותם על-חשבון משלמי המיסים. יש לבחון אפוא את המודל הצ'יליאני גם לאור תובנה זו. כלומר, המדינה החליטה על יישום המודל, ולכן אם בעתיד משהו לא יצליח יבואו אליה בטענות והיא - בכספי משלמי המיסים - תידרש לחלץ.

מה יכול להשתבש? - דברים רבים. לדוגמה: הסטה של השקעות. מכירת רכיב המניות בתיק ורכישת אג"ח בבת-אחת, בשל שינוי גיל שמשנה את מרכיבי השקעה, יכולות לגרום להפסד עקב ירידת מחירי המניות ועלייה במחירי האג"ח בשוק הון קטן כשלנו. הקטנת ההשקעה במניות, מקטינה אמנם את הסיכון, אבל גם את הסיכוי. סביר, שהתשואה הממוצעת תקטן ובעקבותיה נקבל פנסיה נמוכה יותר, זאת בתקופה של תוחלת חיים עולה ושיעורי ריבית נמוכים.

למרות היותנו בתקופה של תוחלת חיים עולה, שינוי המגמה אינו נראה באופק. נהפוך הוא - הכסף שהאזרח יצבור בהפרשות המקובלות לא יספיק לעת פרישה להבטחת רמת חיים נאותה. לכן, יש לעודד עובדים ומעסיקים להפנות סכומים נוספים לתוכניות פנסיוניות שמיועדות לגיל פרישה.

כדי לא להגדיל את עלויות העבודה, מוצע לאפשר לעובד, בהחלטה רצונית שלו, להסיט כספים מ"שכר" (המופנה לצריכה מיידית) להפרשות לתוכנית פנסיונית. כדי לעודד זאת, תינתן הטבת מס והסטה זו לא תחויב במס בעת ההפרשה. החיוב במס יהיה בעת המשיכה.

במקביל, יש לעודד אזרחים להגדיל הפרשות לתוכניות פנסיוניות מעבר לקיים כיום ובתוכניות עצמאיות. הרגולטור יוכל לסייע לקבלת ההחלטה הרצונית אם יפיץ הצעה לשיעורי הפרשות נוספים כפונקציה של גיל, גיל הצטרפות לתוכנית הפנסיונית ופרמטרים נוספים.

צעדים אלה ונוספים יגדילו את החיסכון ארוך הטווח במשק, אשר בהיותו חיסכון יציב יסייע לצמיחה הכלכלית במשק. *

הכותב הוא יו"ר קבוצת קלי העוסקת בביטוח פנסיוני ובשיווק מוצרים פיננסיים