העלאות הריבית יחכו קצת

אם לשפוט על פי נתוני האינפלציה והנתונים המוניטאריים שפורסמו ביומיים האחרונים, התפנית במדיניות הריבית של בנק ישראל טרם השפיעה על המשק הישראלי. למרות העלאת הריבית בשיעור 25 נקודות בסיס, בסוף החודש שעבר, האינפלציה השנתית נמצאת הרחק מעל לגבול העליון של היעד הממשלתי.

בתנאים רגילים, ניתן היה לצפות להעלאת ריבית נוספת של בנק ישראל, על ידי "מנה" נוספת של 25 נקודות בסיס. הדבר מוצדק מאחר שהמחירים עולים ב-12 החודשים האחרונים ב-3.7% וכמות הכסף באותה תקופה גדלה ביותר מ-60%. לכך יש להוסיף את העובדה שהמשק הישראלי מתחיל להתאושש מהמיתון, והדבר בא לידי ביטוי בביקושים המקומיים.

במשקים בחו"ל האינפלציה לא עולה עדיין. זה לא המצב במשק המקומי, שבו האינפלציה עולה כבר בשלב המוקדם של היציאה מהמשבר. בעניין זה לא יעזרו כל ההסברים על כך שמדובר בגורמים עונתיים או שהיטל הבצורת אחראי לעליית המדד. תמיד יהיו סעיפים כאלה, והשאלה היא אם יש סעיפים אחרים שבולמים את עליית המדד כולו. אם לא, כפי שקורה בישראל, יש בעיה אינפלציונית.

ללכת בין הטיפות

כדי לשמור על יציבות המחירים ולקיים את החלטות הממשלה בדבר יעד האינפלציה, יש צורך בהעלאת ריבית, ולא רק של חצי נקודת אחוז.

על הנגיד להלך בזהירות בין הטיפות ולקוות שלא יירטב. על סטנלי פישר לשקול את דחיית העלאת הריבית הבאה ולראות אם ההעלאה האחרונה משפיעה על השווקים. שוק ההון דווקא מאמין שהדבר יקרה.

הדברים נכתבים אגב הנתונים על ציפיות לאינפלציה בשוק האג"ח, אשר ירדו ירידה מזערית לעומת סוף אוגוסט 2009. לכאורה, יש חיזוק להחלטה להמתין עוד קצת עם העלאת הריבית. אך גם כך חייבים לזכור כי מדובר בדחייה, ולא בביטול. מבחינה זו, העלאת הריבית הבאה יצאה לדרך.