דמעות התנין של מנהלי הגמל

הם לא עוברים למודל הצ'יליאני כי אין להם חשק לשלם על שידרוג מערכות ופרוצדורות

מאז יישום ועדת בכר קרו בשוק הגמל שתי התפתחויות - דמי הניהול הוכפלו והסיכון בקופות הגמל קפץ פלאים. עכשיו מנסים במשרד האוצר לתקן חלק מהתקלות ולעשות את הדבר המתבקש מאליו: לבנות מנגנון שבו תיק ההשקעות של החוסך יותאם לפרופיל הסיכון שלו.

באותה קופת גמל נמצאים היום שני עמיתים, האחד בן 30 ששנות חיסכון רבות לפניו, והשני בן 60 שתיכף יצא לפנסיה. לשניהם צרכים אחרים לגמרי. הצעיר יכול להרשות לעצמו סיכון גבוה המבוגר זקוק להשקעות סולידיות. בשיטה הנוכחית, כספי שניהם מושקעים באותם נכסים בדיוק. העיוות ברור.

ומה עמדת מנהלי קופות הגמל? הם מזילים דמעות תנין, מסבירים שאי אפשר ליישם את הנחיות האוצר שיכנסו לתוקף בעוד שנה וחצי, ומעלים תירוצים מתירוצים שונים. הבורסה תיפול, מערכות המחשב יקרסו, כספים יאבדו. איזה פחד.

איגוד קופות הגמל פועל כגילדה המגינה על חבריה, והסיבה האמיתית להתנגדות למודל הצ'יליאני נמצאת במקום אחר לגמרי: כסף. ההשקעה הנדרשת בשדרוג מערכות המחשב ובבניית המערכת התפעולית והבקרות הנדרשות גדולה מאוד. תוסיפו לזה את דרישות האוצר לגבי הגדלת ההון העצמי המינימלי, את עלות היישום של חוזרים כמו ניהול סיכונים ושדרוג מערכות בקרת האשראי, ותקבלו שחברות הניהול של קופות הגמל צריכות להוציא בשנים הקרובות עשרות ואולי מאות מיליוני שקלים כדי לעמוד בדרישות הרגולציה.

אז כמו כל קוזאק נגזל יוצאים עכשיו מנהלי קופות הגמל, אלו שהכפילו לנו מבלי למצמץ את דמי הניהול, ודורשים החלת המודל רק על חוסכים חדשים. דרישה שמשמעותה, בקצב ההצטרפות הקיים, דחייה בהפעלת המודל הצ'יליאני בעשרים שנה בערך. ומה על החוסכים והסיכון אליו הם נחשפים? שימשיכו לשלם דמי ניהול.