מדיניות פיזור הסיכונים של מכבי

האם "פנאן גייט" יכול לפרק את מכבי מבחינה כלכלית? נראה שרחוק מזה.

בעיקר בגלל שמכבי היא כבר לא הקבוצה שהיתה לפני 5-6 שנים. אותה קבוצה שחיה מספונסר עיקרי (עלית) ומהסכם טלוויזיה. השינויים שעברה מכבי בשנים האחרונות ("מהפכת פדרמן") "הכינו" אותה בלי כוונה לימים שבהם נראה שהכל קורס.

להבדיל מעונות עברו, אין למכבי גוף שתומך בה באופן מוחלט ועזיבה שלו תהיה בבחינת אסון. פיזור סיכונים, אם תרצו לקרוא לזה. הסכם הטלוויזיה שבעבר הגיע ל-7 מיליון דולר לעונה והיה בתקופות מסוימות מעל 50% מהתקציב, הפך להיות גורם הכנסה ששווה 15% מהתקציב השנתי. גם עזיבה של הספונסר הראשי, חברת אלקטרה - חשוב ככל שיהיה - לא מאיימת עליה ברמה הקיומית: אבל אם עד לפני שנתיים חברת עלית היתה שווה למכבי כ-20% מהתקציב, היום אלקטרה היא 10%. ואם לא תהיה אלקטרה, בהעדר מקומות ראויים להשקיע בספורט הישראלי, יקפוץ מישהו אחר על העגלה של שמעון מזרחי, פדרמן ורקנאטי.

שני דברים עיקריים נוספים מבטיחים את מכבי: הראשון הוא הקהל. גם אחרי עונות חשוכות הוא קונה מנויים ומתעלם מכל סכסוכי הבעלים שהתקשורת מוכרת לו בשנים האחרונות. 31.7 מיליון שקל הכניסה מכבי בעונה שעברה מכרטיסים ומנויים, ועוד 5.7 מיליון שקל מתאי הצפייה. הקהל תמיד ימצא סיבה לבוא: קבוצה מצליחה, קבוצה כושלת שאחריה חייבת לבוא קבוצה מצליחה; קבוצה במשבר שחייבים להמשיך לתמוך בה; מאמן גדול שיחזיר את הקבוצה לתלם (פיני גרשון) או סתם שמות גדולים.

בכל עונה מצליחה התקשורת להוציא למכבי את המיץ, עם סכסוכים בהנהלה או תזכורת על העונה הגרועה שהיתה ועל כך ש"מכבי כבר לא מה שהיתה פעם", והקהל ממשיך להתעלם. גם פרשת פנאן, לא משנה לאן תגיע, לא תגרום למישהו לוותר על ימי חמישי בהיכל.

העניין השני הוא הספונסרים והמפרסמים בהיכל. כמעט 18 מיליון שקל הכניסה מכבי בעונה שעברה ממפרסמים, שממשיכים לשלם. את אלו שעוזבים, מחליפים אחרים.

אי אפשר להגיד, בלשון המעטה, שמכבי הציגה בשלוש השנים האחרונות קבוצה מצליחה, אבל בכל אחת מהשנים האחרונות רף ההכנסות גירד 70 מיליון שקל ואף חצה אותו פעם אחת (76 מיליון לפני שתי עונות).

ומה עוד בצד החיובי? עוד לפני שיצאה ל"עונת פנאן" היא הצליחה לעמוד על הרגליים האחוריות בכל הקשור למו"מ עם שחקנים בנושא שכר, ולחזור לשפיות יחסית. שכר השחקנים והצוות המקצועי שכבר הגיע לכיוון 55 מיליון שקל ועמד על כ-70% מההוצאות בעונה שעברה, מתחיל לגלוש חזרה לכיוון ה-50% הרצוי.

הבעיה של מכבי קשורע דווקא למבנה הבעלות. הוצאתו של רענן כץ מהקבוצה לפני חודשיים, שנראתה אז כמשהו שהחזיר את השקט למכבי, הוא זה שהיה יכול לתת רשת ביטחון היום. כל כך משמעותית היתה לבעלים האחרים הוצאתו של כץ, שמכבי שילמה ביוקר על 33% של איש העסקים ממיאמי. המכירה של 7.3 מיליון דולר שיקפה שווי חברה של 22 מיליון דולר. הרבה יותר משווי העסקאות הקודם בקבוצה, שכולן נעשו על פי שווי של 12 מיליון דולר. זהו מחיר השקט.

כשדיוויד פדרמן אומר כי התקציב העונה יעמוד על 19 מיליון דולר ו"עשוי להסתיים עם חריגה קלה", הוא מתעלם מנתון אחד קטן: אותם 25 מיליון שקל שנפלו על הבעלים (קבוצת שמעון מזרחי, פדרמן ומשפחת רקנאטי) ערב פתיחת העונה עם רכישת החלק של כץ.

אם במכבי בנו על כניסת משקיע שייקח בהמשך את חלקו של כץ ויתחלק בעלויות השוטפות, היום נראה שהסיכוי שמהלך כזה, לאור פרשת פנאן, יתממש הוא קלוש. "רענן יושב בארצות הברית וצוחק. אחרי מה שקרה בשבוע האחרון, כמה שווה בדיוק החלק שלו היום בקבוצה? מיליון דולר או מיליון שקל", אומר גורם המקורב למועדון.

עד שיגיע רוכש (אף שגורם במכבי ממשיך לטעון היום כי "אנחנו לא מחפשים רוכש כרגע"), התפעול השוטף של הקבוצה והחריגות נופלות היום על פחות אנשים, ולכל אחד מהם חלק גדול יותר. פדרמן יצטרך להביא 40% על כל חריגה, רקנאטי 40% ושמעון מזרחי וקבוצתו 20%. מה הסיכוי שתהיה חריגה? בשלוש העונות האחרונות, כפי שפורסם ב"גלובס" בחודש יולי, ההפסדים של הבעלים הסתכמו בכ-21 מיליון שקל. בעונה שעברה כבר בחודש דצמבר היה צריך להתאים מסגרת תקציב חדשה.

לאור ההתפתחויות בעבר ולאור החוזק של המותג, העובדה שהוא בנוי על קהל והאנשים האמידים שמחזיקים בו (פדרמן ומשפחת רקנאטי) - אין סיבה שמכבי לא תשרוד גם במשבר הזה, עמוק ככל שיהיה. יכול להיות שהענן הכלכלי שמרחף מלמעלה יגרום פה ושם להחלטות כלכליות שפחות טובות למועדון. החלטה אחת כזאת כבר התקבלה עם ההחלטה להעדיף את הכסף של חברות הכבלים והלוויין בידיעה שלראשונה תשודר הקבוצה בערוץ בתשלום (ספורט 5) ותעזוב את הערוץ הפתוח.