עבריין זה הכי טוב

בישראל, כשחברה מנסה לפעול במסגרת החוק - היא מפסידה במכרזים הממשלתיים

חברת השמירה, הנחשבת לחברה הגדולה והוותיקה בענף השמירה בישראל, עלתה בשנת 2007 לכותרות לאחר שהוועדה לרישוי חברות שמירה במשרד המשפטים קבעה כי היא מפרה באופן שיטתי את חוקי העבודה ונוהגת לפטר עובדים אחרי כעשרה חודשים רק כדי להימנע מתשלומים סוציאליים.

החברה הפכה במהרה לסמל השלילי של ענף השמירה וחטפה מהלומות בתקשורת בעקבות מאבק עיקש שניהלו נגדה ארגון קו לעובד וחברת הכנסת שלי יחימוביץ'. המאבק כמעט והביא לשלילת רישיונה ומאז היא חייבת להוכיח למשרד המשפטים שהיא מפרישה כספים לקרנות הפנסיה כדי לחדש את הרישיון כל שנה מחדש.

חברת השמירה הבינה את המסר והחליטה להתיישר על-פי החוק. הבעיה היא שבישראל כמו בישראל, אין כנראה מקום להתנהלות ישרה. על-פי נתונים שהגיעו לידי "גלובס", מאז שהחברה החליטה לנהוג על-פי החוק, היא הפסידה מכרזים על ימין ועל שמאל. אם בשנת 2007, טרום המאבק, היא זכתה ב-15 מכרזים מתוך 27 שאליהם היא ניגשה (55% הצלחה), הרי שבשנת 2008 היא זכתה רק ב-3 מכרזים מתוך 11 (27%) ואילו בשנת 2009 זכתה ב-3 מתוך עשרה (30%).

הגופים הציבוריים - העבריינים האמיתיים

ניתוח הנתונים מאוד פשוט: בעוד שחברת השמירה נדרשת לשלם לעובדיה על-פי חוק, היא נאלצת להתמודד עם שוק עברייני, שבו ההצעה הנמוכה כמעט תמיד תהיה ההצעה הזוכה.

מכרזים כאלה מכונים בענף השמירה "מכרזי הפסד" ומי שמנצח בהם צריך לעשות אחת משתי אפשרויות כדי להרוויח בסופו של דבר: או "לדפוק" את מזמין העבודה או "לדפוק" את העובדים. "השמירה" החליטה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לשחק עוד לפי כללי המשחק האלה, וכך היא הפסידה מכרז אחרי מכרז.

הדבר העצוב ביותר בסיפור הזה הוא שהעבריינים האמיתיים הם מזמיני עבודות השמירה, שבוחרים בהצעות זולות ביותר, גם אם כלל לא ברור איך ניתן להרוויח מהן. מי שמובילים את רשימת העבריינים הללו הם דווקא גופים ציבוריים המתוקצבים על ידי המדינה.

כך למשל, חברת השמירה הפסידה בשנת 2009 במכרזים של האוניברסיטה העברית, מכון התקנים, משרד הביטחון ואפילו משרד הרווחה. באוניברסיטה העברית, למשל, חברת השמירה הציעה כי שעת עבודה לסדרן תעלה 39.98 שקל. מהמחיר הזה צריך לגזור את השכר לסדרן ואת עלות ההעסקה המשוקללת שלו, וזאת לצד עלות תפעול ורווח סביר לקבלן. אלא שההצעה הזוכה עמדה על מחיר של 29.85 שקל בלבד לשעת עבודה - פער של מעל עשרה שקלים.

כך היה גם בשנת 2008: חברת השמירה הפסידה במכרזים של מע"צ, בתי הדין הרבניים, משרד הביטחון, רשות שדות התעופה, אוניברסיטת ת"א, אוניברסיטת בר אילן, משרד החינוך, חברת החשמל ואיגוד ערים דן לתשתיות ולאיכות הסביבה.

לשנות את כללי המשחק

פיני שיף, מנכ"ל איגוד חברות השמירה, טוען כי בעוד שגופים רבים במגזר הציבורי חוטאים במכרזי הפסד, המגזר הפרטי מצטיין באופן יחסי ובראשו הבנקים וחברות ההיי-טק, שמשלמות לחברות השמירה באופן הוגן. שיף, בעברו סמנכ"ל רשות שדות התעופה ובכיר בשב"כ, מאוד רוצה לשפר את התדמית של ענף השמירה. מבחינתו, זהו ענף של חברות גדולות ומכובדות שנאלצות לשחות ברפש שמותירות חברות עברייניות שבסופו של יום מכתיבות את כללי המשחק.

איך משנים את כללי המשחק? ההסתדרות ואיגוד חברות השמירה חתמו לפני כשנה על הסכם קיבוצי, שבמסגרתו נקבעה טבלת תעריפי מינימום המחייבת את כלל הענף. התעריפים האלה נועדו להסדיר את התחרות הפרועה בענף, כך שניתן יהיה להתחרות על המחיר אבל עד גבול שפוי.

אז מה הבעיה? כשמשרד התמ"ת הוציא צו הרחבה להסכם, הוא ביטל את טבלת התעריפים "משיקולים משפטיים". כך קורה ששיקולים משפטיים מסייעים לעבריינים וחברת השמירה חוזרת לנקודת האפס: או לשחק את המשחק על חשבון העובדים או להמשיך להפסיד מכרזים.

צרו איתנו קשר *5988