נתניהו מרצה את כולם

נתניהו אמר בעצם לחברי הוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה: קודם תבחרו יועץ, הוא יתחיל לעבוד במתכונת הקיימת. תוך כדי, בחודשים הבאים אנחנו נבדוק, נלמד ונדון בנושא הפיצול, ואחרי כן תתקבל ההחלטה. בכל מקרה זה ייקח זמן.

ביבי לא מתחייב לפצל ולא לא לפצל. הוא לא מתחייב לזמן ולא לקדנציה. משאיר את הפרשה באוויר. איך והאם, אכן "נבדוק, נלמד ונדון" בפרשה, או שהיא פשוט תשקע לה באוקיאנוס האירועים, עד שיבוא ראש ממשלה אחר, או עד שאי-אמון הציבור במערכת האכיפה יבער ויתלהט עוד יותר, עוד נראה.

2. נתניהו לא מאשר את הפיצול - ובכך משאיר את המתנגד הפוליטי אהוד ברק והמורדים שלו בממשלה, וגם מרגיע את מתנגדי הפיצול החזקים והסוערים. מצד שני נתניהו לא מתנגד לפיצול - וכך לא מעליב את יעקב נאמן, שר המשפטים, גם אם קיבל חבטה קלה בפנים. הוא משאיר את נאמן להילחם בתוך הממשלה, וגם נותן תקווה לתומכי הפיצול.

במקביל, וייתכן שזה עוד יותר חשוב, הוא שומר על עצמו ולא מסתכן, אישית ופוליטית, מול הכוח העצום, המצוי בידי המזהים עצמם עם "שומרי שלטון החוק" - אנשי אהרן ברק, יצחק זמיר, דורית ביניש, מני מזוז, משה לדור ושות' - אבל גם נותן תקווה לשוחרי הפיצול, נקיי הכפיים והענייניים ביניהם, וגם האינטרסנטים.

3. יש שלחשו אתמול: ביבי מפחד ש"כנופיית שלטון החוק" לא תחזור שוב "לחפש" אותו ואת אנשיו. הוא מנוסה, היה לו די בפרשת הארגזים והמתנות מהקדנציה הקודמת. הוא יודע היטב מה קרה לאלה שניסו לפניו לעשות סדר חדש במערכת המשפט. הוא ראה איך מועמדים לתפקידי שרי משפטים הסתבכו, זכו לפתיחת תיקי חקירה והדלפות מכוונות, עד שחוסלו. לנאמן, שהיה שר משפטים ונגדו הוגש בזמנו כתב אישום ממנו יצא זכאי, כבר אי-אפשר לעשות את זה פעם שנייה, אז הוא יכול להרשות לעצמו. ביבי לא.

4. שמועה ממשלתית ירושלמית עקשנית אומרת כי מה שהכי חשוב לנתניהו, במיוחד עכשיו, זה לשמור על יחסים טובים וערוץ פתוח ונינוח עם פרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מראשי המתנגדים לפיצול. אי-אפשר לדעת לאן הולכת, או מסתבכת, פרשת דו"ח גולדסטון, אומרים היום, ובהחלט אפשר שלישראל לא תהיה ברירה אלא להקים כמו-ועדה ולהציב בראשה דמות משפטית בכירה, הזוכה לאמון והערכה בינלאומיים - היינו הנשיא לשעבר ברק. וזה, הרבה יותר חשוב מפיצול או אי-פיצול תפקיד היועץ.