הקרב על ירושת המיליונים

המיליארדר סמי שמעון שהלך לעולמו לאחרונה והוא בן 77, הותיר אחריו ממון בשווי אלפי מיליונים של דולרים, המתחלקים בין כמה עשרות יורשים, ביניהם שני אחיו.

השבוע פורסם שהאחים אינם מרוצים מהנתח שהוקצה להם בצוואה, ובכוונתם לעתור לבית המשפט בטענה שחלקם צריך להיות גדול יותר, מכיוון שעסקאות שהם הובילו בראשית דרכו של המת, הן שסיפקו לו את פריצת הדרך העסקית ואפשרו לו לצבור את הונו הרב.

בקשת אחי שמעון אינה מפתיעה. סיפורים מסוג זה צצים לעתים קרובות עם מותו של אדם אמיד במיוחד. אין עוררין על כך, שבבקשת אחיו שמעון יש משהו מקומם מעצם העובדה שהפנו אותה רק לאחר מותו, ולא ניסו לקבל את מה שהם חושבים שמגיע להם בימי חייו.

האם יש לאחים סיכוי לשנות את רצונו המפורש של אחיהם המנוח ולקבל נתח שמן יותר מעזבונו?

"מגיע לי יותר"

יש להבחין בין טענה "מגיע לי חלק גדול יותר מהירושה", לבין "מגיע לי חלק מהרכוש לפני שהפך לירושה", או במילים אחרות "הגיע לי חלק מהרכוש עוד לפני מותו של המנוח, אבל לא הספקתי לקבלו".

הטענה "מגיע לי חלק גדול יותר מהירושה, בעייתית מאד. כעיקרון, בית המשפט לא נוטה לקבל טענות נגד רצונו של עורך הצוואה, גם אם לפי כל אמת מידה אובייקטיבית, המנוח חילק את רכושו בצורה לא ראויה.

כותב הצוואה רשאי בהחלט להעדיף ילד אחד על פני אחיו, או להוריש כסף לארגוני סעד וצדקה גם אם בני משפחתו נזקקים לא פחות. כלומר זכותו להיות לא נחמד, ולא הוגן. בית המשפט אינו בית צדק במובן זה והוא לא שופט את הצוואה על פי אמות מידה מוסריות.

לא רק אפליה מעוררת תרעומת, גם צוואה שוויונית יכולה להיתפס מצד היורשים כלא הוגנת. למשל במצב שבו אח אחד דואג להוריו, סועד אותם ומטפל בהם, בעוד שהאח השני מנותק מההורים ואדיש לגורלם. אלא שדאגת בן להוריו, אינה מזכה אותו בזכויות עודפות, אם המנוח לא ציווה לו אותם במפורש.

הדרך היחידה כמעט לתקוף חלוקה בלתי הוגנת לדעתו של יורש, היא להוכיח לבית המשפט כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המנוח. אם היה במצב נפשי קשה, סנילי, או נתון ללחץ או השפעה בלתי הוגנת של יורש אחר, יתכן שבית המשפט יענה לבקשה, יפסול את הצוואה ויחלק את הרכוש בצורה אחרת.

במצב זה בית המשפט אינו מערער על רצונו של המנוח כפי שהוא בא לביטוי בצוואה, בתור רצון בלתי הוגן או בלתי שוויוני, אלא קובע כי כפי הנראה רצון כותב הצוואה היה שונה ולא בא לביטוי אמיתי בנוסח האחרון שלה.

פתרונות יצירתיים

אחי סמי שמעון אינם מערערים על מצבו הנפשי, ואינם טוענים שחלוקת הרכוש בצוואה אינה משקפת את רצון אחיהם. כדי להשיג חלק בנחלה: "איני חולק על כך שהצוואה מחלקת את הרכוש ששייך למנוח כרצונו, אך אני חולק על היקף הרכוש הנכלל בירושה. על פי פתרון יצירתי זה, המנוח לא יכול להוריש את החלק ברכוש שהיה שייך לי".

אם יצליחו האחים להוכיח כי היו שותפים לרכוש המנוח עוד בחייו, אזי טענתם יכולה להתקבל, וחלקם ברכוש המשותף יוצא מכלל העזבון.

העובדה שהרכוש היה רשום על שמו של המנוח, אינה שוללת בהכרח את טענת השיתוף של האחים, אם ימצאו לה הוכחות אחרות הסותרות את הרישום. מספר תביעות דומות נידונו בפני בתי המשפט בעניינם של בני זוג שנשאו לפני חקיקת חוק יחסי ממון.

אחיו של סמי שמעון צודקים בהזדרזם לפנות לבית המשפט, מכיוון שבטענות מסוג זה חשוב לפעול במהירות. טענה לשיתוף ברכוש שתטען לאחר שכבר ניתן צו קיום צוואה, ובפרט אם חולק הרכוש לצדדים שלישיים, לא תתקבל בקלות. כמו כן אם בעל הזכות לשיתוף הלך לעולמו בטרם תבע במועד כלשהו בחייו את זכויותיו ברכוש, אף על פי שהייתה לו הזדמנות סבירה לעשות כן, עלולים לראותו כמי שויתר על זכותו, ויורשיו יתקשו לתבוע את חלקו ברכוש תחתיו.

סכסוכי ירושה המתעוררים דווקא לאחר מותו של אדם הינם מחזה שכיח בבית המשפט לענייני משפחה, ולא פעם מגיעים סכסוכים מסוג זה גם לערכאות השיפוט הגבוהות יותר.