הדרך לאישור הביוב השכונתי עוברת בחוק התכנון והבנייה

חוק התכנון והבנייה משנת 1965 הינו החוק העיקרי המאפשר בנייה על מקרקעין, ואין לבנות אלא לפי הוראות חוק זה ותקנות שהוצאו מכוחו. החוק למעשה מחיל עצמו כמעט על כל סוג של בנייה שיש לה השפעה על שינוי המבנה הפיזי של המקרקעין, לעומק ולגובה. על הבנייה להיות תואמת תוכניות בניין עיר ולפי היתרי בנייה.

יחד עם זאת, ישנם מקרים מיוחדים בהם המחוקק קבע מסלול של אישור תוכניות בנייה שלא לפי חוק התכנון והבנייה, אלא לפי חוקים מיוחדים המהווים דין מיוחד. דוגמא לחוקים מעין אלו הינו חוק המים, אשר מסמיך את הוועדה המחוזית לאשר תוכנית מפעל מים מבלי להיזקק להליכים הקבועים בחוק התכנון והבנייה. מקרה נוסף הינו בניית מתקנים ביטחוניים ומסלולי טיסה, אשר מוסדרת לפי סמכות הנתונה לוועדה מיוחדת העוסקת בכך.

לאחרונה, בית המשפט העליון הכריע בסוגיה של התקנת ביוב ומשאבה ליישוב ארסוף. העניין היה עע"מ 8489/07 יעקב ריכטר נ' ועדה מחוזית וכו', שנידון בפני הרכב השופטים א. לוי, א. גרוניס, ס. ג'ובראן. בפרשה דנן, ועדת התכנון אישרה שלא לפי ההליכים הקבועים בחוק התכנון והבנייה (כגון פרסום, הפקדה וכו') תוכנית ביוב והקמת משאבה ללא שהתקבל היתר לפי חוק התכנון והבנייה, בטענה כי הקמת משאבה כזו אינה טעונה היתר ואישור לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), מהווה היתר בנייה בעצמו.

המערערים, אשר התנגדו לבניית המשאבה בסמיכות לבתים ביישוב, הגישו עתירה מנהלית שברובה נדחתה, ומכאן הערעור סביב השאלה האם הליכי אישור לפי חוק הביוב מייתרים את הצורך בהליכי תכנון לפי חוק התכנון והבנייה.

השופט אשר גרוניס נתן תשובה שלילית וקבע, כי אין בחוק הביוב כדי לפטור את הרשויות מלנקוט בהליכי הוצאת היתר בנייה לפי חוק התו"ב.

גרוניס קובע כי דיני תכנון בנויים על שני עקרונות גדולים: האחד עקרון השקיפות, והשני שיתוף הציבור בהליכי אישור תוכניות. גרוניס ממשיך וקובע, כי כדי להבין האם יש בהוראות חוק מיוחד כדי לייתר את הצורך בהליכים לפי חוק התכנון והבנייה, יש להשתמש בעקרון שלפיו "חזקה על המחוקק כי לא התכוון לשלול מן הציבור את זכותו ליטול חלק בתכנון הסביבה בה הוא חי. על כן, מקום בו ההסדר הקבוע בחוק אחר מכיל הוראות שיש בהן משום מתן ביטוי מספיק, גם אם לא מושלם, לעקרון שיתוף הציבור, אין מניעה להניח כי המחוקק התכוון ליצור הסדר חלופי לזה הקבוע בחוק התכנון והבנייה. אולם, כאשר החוק האחר אינו מסדיר את נושא שיתוף הציבור, ולא קיימת סיבה עניינית להניח שבנסיבות בהן עוסק החוק פוחת משקלו של ערך זה, תהא נטייה לראות הסדר זה כהסדר משלים בלבד".

גרוניס דחה גם את הטענה שלפיה תוכנית הביוב הינה תוכנית בינוי שאין לה צורך באישור כלשהו. גרוניס מבחין בין שני סוגי תוכניות בינוי: האחת זו המאושרת יחד עם התוכניות הסטטוטוריות, והשנייה זו המאושרת לאחר תוכנית סטטוטורית, אך בלי הליכי פרסום והפקדה.

בעניין זה גרוניס העדיף לא להכריע לאיזה סוג של תוכנית בינוי שייכת תוכנית ביוב, אך קובע כי אין זה אומר שניתן היה להקים את המשאבה ללא תוכנית מפורטת. גרוניס מתווה קווי הנחיה לפרשנות של תכלית חוקי התכנון והבנייה תוך מתן דגש על שקיפות ושיתוף הציבור. *