שופטים מעלימים מס? סיפור מוכר

בשנות ה-90 זיעזעה את ה-NBA פרשת מס בה היו מעורבים עשרות שופטים, במה שזכה לכינוי "שערוריית כרטיסי הטיסה" ■ 14 שופטים הורשעו בעבירות מס חמורות, נזרקו מהליגה ונשלחו לחודשים ארוכים של מאסרי-בית ■ אבל ב-NBA החזירו את רובם לפעילות אחרי תקופה קצרה, פשוט בגלל שהם היו השופטים הטובים בעולם

לא ברור איך תסתיים הפרשה האחרונה עם שופטי הכדורסל וכמה שופטים עוד ייסחפו לתוך כותרות העיתונים וחדרי החקירות של רשות המסים. אבל לפני שבאיגוד הכדורסל הולכים לחרוץ את דינם של השופטים, הנה דוגמה מהעבר הלא מאוד רחוק של פרשה שמזכירה בהרבה מובנים את זו שמסעירה היום את הכדורסל הישראלי. מדובר על אחת הפרשות המפורסמות ביותר שזעזעה בסוף שנות ה-90 את ה-NBA, וזכתה לכינוי "שערוריית כרטיסי הטיסה".

זה נגמר עם 14 שופטים מורשעים בעבירות מס שסולקו מהליגה. חלק מהם ריצו מאסרי בית של חצי שנה. אבל המילה האחרונה היתה, כמו תמיד, שייכת לקומישנר דייויד סטרן, שהחזיר את רובם לשפוט בליגה. פשוט כי הם היו שופטים טובים מדי בכדי לוותר עליהם.

הסיפור מתחיל כמו תמיד בפיתוי קטן, שהפך לצרה גדולה. אם באירופה פתחו פיב"א ויול"ב את הפתח לצרות בדמות תשלומים במזומן עבור משחקים, ב-NBA השאירו בידי השופטים באותה תקופה סעיף אחד שאיפשר לשופטים כלי נוח לייצור הכנסה נוספת. והם לא עמדו בפיתוי.

על-פי חוקי ה-NBA בשנות השמונים והתשעים, שופטי כדורסל זכו לטיסות במחלקה ראשונה במידה והטיסות למשחקים אותם שפטו היו בטווח של מעל שעתיים. אבל החוק גם איפשר לשופטים שלא לממש את הטיסה במחלקה ראשונה, ובמקומה לקחת כרטיסי טיסה זולים - כלומר לעשות לעצמם "דאון-גרייד" - ולקחת את ההפרש לכיס. לאט לאט החלה להתפתח תעשיית "דאון-גרייד" שסידרה לשופטים בונוסים שהגיעו לעשרות אלפי דולרים בשנה. הכל היה חוקי, כמובן, אילו השופטים היו מדווחים על ההכנסה הנוספת שנולדה להם.

ב-1994 כבר התברר כי כל השופטים בתוך העסק הקטן שלהם. המטרה היתה לנסוע כמה שיותר רחוק כדי לשפוט משחקים. השיטה עברה מפה לאוזן, ולאט לאט החל גל שמועות על שופטים שהפכו את הטיסות לעסק לכל דבר. שופטים ותיקים לימדו שופטים צעירים איך עושים את זה נכון. משכורות שנתיות של 70 אלף דולר כמעט הוכפלו. ב-1994 החלה הקונספציה לקרוס, כאשר גל ביקורי בית של חוקרי רשויות המס תוך מספר ימים פקד עשרות שופטי NBA.

בכתבה שפורסמה ב"ספורטס אילוסטרייטד", מתאר שופט ה-NBA ג'ורג' טוליבר איך הכל התפוצץ. באותה שנה היה טוליבר עם ותק של 11 שנים בליגה, שופט טוב ומוערך שהשיפוט היה כל עולמו. כשהזמזומים בתקשורת על "תעשיית כרטיסי הטיסה" החלו, הוא לא הופתע שאנשי רשויות המס הופיעו אצלו בבית. "כשהם באו אליי, אמרתי להם 'אוקי, אני חייב קצת כסף?' בואו נארגן פגישה עם רואה החשבון שלי. נראה מה יש לו להגיד, נראה מה יש לכם להגיד, ואם יתברר שאני חייב כסף, ארשום לכם צ'ק", סיפר בכתבה. "זה כבר מאוחר מדי", הם אמרו לו.

מחפשים אפקט הרתעה

שלוש שנים נמשכה החקירה, במהלכה השופטים המשיכו לשפוט כרגיל. רק בתחילת 1997 הוגשו כתבי אישום נגד טוליבר ונגד שבעה שופטים נוספים. נגד טוליבר עמדה הרשעה חמורה עם שלושה סעיפי אישום על עבירות מס בבית משפט בווירג'יניה. רק אז ה-NBA השעתה אותו משיפוט, אבל גם אז לאף אחד בליגה לא היתה כוונה לפגוע בשופטים - טוליבר המשיך לקבל תשלום מלא מהליגה עד שיתבררו תוצאות המשפט.

הליגה איבדה תוך כמה שבועות את רוב השופטים הבכירים שלה. האנק ארמסטרונג, בעל ותק של 9 שנים, הורשע בנורפלוק באותו יום שטוליבר הורשע. מייק מטיס, בעל ותק של 21 שנה ומי ששימש כנשיא איגוד שופטי ה-NBA (האיש הבכיר ביותר בין שופטי ה-NBA), הואשם שבוע מאוחר יותר בסינסינטי; שופט רביעי, ג'ס קרסי, בעל ותק של 24 שנה, הורשע חודשיים אחר כך בנורפלוק. בסך הכל הורשעו בפרשה שמונה שופטים, כאשר עשרות שופטים אחרים הצליחו להקדים תרופה למכה וסגרו את העניינים שלהם עם רשויות המס מחוץ לבית המשפט.

מדוע נטפלו רשויות המס בארה"ב דווקא לשופטי כדורסל, שנחשבים דגים קטנים מאוד יחסית? האם בארה"ב חיפשו כותרות על גבם של השופטים (מה שמתחיל להסתמן גם בחקירה בישראל)? מתברר ששם אפילו לא ניסו להסתיר את התשובה. "יש מעט מאוד חוקרי מס שעובדים עבור רשויות המס", הסביר אז עוזרו של התובע המחוזי במשפטו של טוליבר. "ולכן רק מספר מצומצם מאוד של תיקים מגיעים להעמדה לדין. אם יש לנו את המשאבים לחקור, נאמר 200 תיקים בשנה מתוך 5,000, אנחנו נבחר בקפידה את אלו שיש להם אפקט הרתעה הגדול". שמות של שופטי NBA מייצרים הרתעה. וגם כותרות.

המשיכו (כמעט) כרגיל

איך זה נגמר? טוליבר הורשע בדין ונענש במאסר בית של חצי שנה, שנתיים נוספות תחת פיקוח של קצין מבחן ו-100 שעות עבודות שירות לקהילה. הוא נקנס גם ב-10,733 דולר, וחויב בהוצאות משפט בסך 20 אלף דולר. כל השופטים חטפו עונשים כבדים מאוד, כולם כללו מעצרי בית ממושכים ותקופות של בין שנתיים לשלוש תחת פיקוח של קצין מבחן. אבל ב-NBA מעולם לא הפכו אותם לפושעים. מבחינת הנהלת הליגה, זה היה עניין אישי שלהם מול רשויות המס.

טוליבר, למרות ההרשעה, המשיך לקבל שכר של שנה שלמה מה-NBA כדי שיוכל להיות מוכר על-ידי הליגה לצרכי פנסיה. ג'ואל קרופורד, אחד השופטים הבכירים אי פעם ב-NBA שהיה בין אותם שמונה והורשע בהעלמה של 82,500 דולר בין השנים 1991-1993 בשיטת ה"דאון-גרייד", קיבל שנתיים מאוחר יותר פנייה מדייויד סטרן לחזור ולשרת את הליגה. בעונת 2006/07 הוא כבר הפך לשופט הפעיל עם הכי הרבה משחקי פלייאוף (266) ומשחקים בסדרת גמר (38). מאטיס, שקיבל 4 חודשי מעצר בית ו-200 שעות עבודות שירות למרות, נענה גם הוא אחרי שנתיים לקריאה של סטרן לחזור לפעילות.

במהלך אותה פרשה הועמדו בסך הכל 15 שופטים לדין - כמעט 20% מסך השופטים בליגה. 14 מהם הורשעו. אבל כמעט כולם הוחזרו לפעילות אחרי פחות משנתיים. עבור ה-NBA הם תמיד היו שופטי הכדורסל הכי טובים בעולם. והם בסך הכל הסתבכו קצת עם ניירת.