המפתח של פישר אצל לינדנשטראוס

בנק ישראל רוצה לשמר הפקרות ניהולית ולעטות עליה "שמיכה" של ועדה ציבורית

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, עוצרים את נשימתם: הערב צפוי להגיע חוק בנק ישראל החדש למליאת הכנסת. הקריאה הראשונה צפויה לעבור ברוב, אז יגיע תזכיר החוק לוועדת הכספים.

זה זמן שהנגיד ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי, פועלים באינטנסיביות מול חברים בוועדה. בין היתר, מאיימים שליחים מטעם גורמים אנונימיים, כי אם החוק לא יאושר כפי שהוא, במינימום שינויים ואם כן אז רק זעירים וקוסמטיים, אנחנו עלולים לאבד את הנכס הכלכלי הכי גדול שלנו - הנגיד פישר. ראו הוזהרתם!

הסחיטה הזו מביכה ואיננה ראויה, בעיקר כי היא מסתירה מאחוריה תנאי הפקרות ניהולית ותקציבית שהולכת לקבל היתר חוקי שישמר אותה לשנים ארוכות. מה גם שהחלטת פישר אם להיות או לא להיות תלויה יותר בשיקולים אישיים שלו, משפחתיים ועתידיים.

אם יקבל הצעה אמריקנית או בינלאומית שאי אפשר לסרב לה הוא יקבל אותה, וזה הגיוני ונכון לו. אם ההצעות, שכל הזמן זורמות, יהיו בינוניות, הוא יישאר בתפקיד, בעיקר כי הוא עושה פה את עבודת חייו.

מועצה מינהלית

על פי החוק החדש אמורות החלטות מינהליות של הבנק - לרבות תקציב, שכר, מבנה שכר, דו"חות כספיים, העסקה והשקעות - להיות מאושרות על ידי מועצה מינהלית בת שבעה חברים. חמישה מהם מוגדרים חברים מטעם הציבור, שייבחרו על ידי ועדה ציבורית וימונו על ידי הממשלה; אחד מהם ישמש יו"ר. שני החברים האחרים יהיו הנגיד והמשנה לנגיד.

אלא שמכובדי המועצה המינהלית צפויים למצוא עצמם מהר מאוד משרתים את רצונות הנגיד, כל נגיד שיהיה. זה טבען של ועדות שכאלה, בתוך זמן קצר הן מזדהות עם האינטרסים של הגוף שהן אמורות לפקח עליו, והחלטותיהן הופכות מוטות וחד-צדדיות. מה גם שאף אחד - יהיה פרופ' או עורך דין, פקיד בכיר לשעבר, בנקאי או פוליטיקאי בדימוס - לא שש ולא ישוש בעתיד להתעמת עם נגיד הבנק המרכזי. בוודאי שלא לפקפק ב"מיוחדות" של הבנק המרכזי שמשמעותה כספים, שכר, הטבות ותנאי העסקה שמעל ומעבר למקובל בשירות הציבורי וניהול סגור ומסוגר, לא שקוף, לא מפוקח ציבורית.

התנהלות קלוקלת

מהר מאוד תהפוך המועצה הציבורית-החיצונית למטרייה ציבורית, תחתיה יימשך אי הסדר הניהולי החוגג זה שנים בבנק ישראל. בשנים האחרונות נחשפה התנהלות קלוקלת במיוחד בהחלטות שכר ותקציב ועד היום מתגלים מפעם לפעם תנאים חריגים ונסתרים במיוחד. מעבר לזה, גם ניהול בעייתי, כפי שנחשף ב"גלובס", שפרסם דו"ח ביקורת פנימי שבנק ישראל עדיין שומר בחיסיון מוחלט אף שעברו שנתיים מאז נדון. מהדו"ח עולים אי סדרים בדרכי התקשרות, ניגודי עניינים, מינויי מקורבים, התחייבויות כספיות כבדות, התקשרות ללא מכרזים, תשלומים מופרזים לספקים שמעבר לתנאי ההתקשרות ועוד.

כל זה מלמד על סוג של הפקרות ניהולית, הנמשכת תחת מעטה חיסיון. את זה רוצה בנק ישראל לשמר, בעזרת משרד ראש הממשלה, ובאמצעות "שמיכה" של ועדה ציבורית.

זאת, כאשר קיים מודל של עצמאות ניהולית תקציבית שאיננו ביורוקרטי, איננו בזבזני וצפוי לכישלון ומצד שני הוא שקוף ונקי. זהו המודל לפיו נקבע תקציב משרד מבקר המדינה.

גם המבקר, כמו הנגיד, מתנגד ובצדק לפעול בכפיפות לרשות המבצעת. המבקר בגלל שתפקידו לבקר אותה והנגיד בגלל שהחלטותיו חייבות להיות נקיות מאינטרס נקודתי כזה או אחר של ממשלה. לפיכך, משכבר נקבע כי תקציב מבקר המדינה נדון ונקבע במישרין על ידי הכנסת.

משפט מופתי

סעיף 10 לחוק מבקר המדינה קובע כי תקציב המבקר ייקבע על פי הצעת המבקר, על ידי ועדת הכספים, ויפורסם ביחד עם תקציב המדינה. כל שינוי וכל בקשה נוספת נדונים בוועדת הכספים, בין אם מדובר בשינויים מסעיף לסעיף בתוך התקציב, בהעברה מבוקרת של הוצאה מתוכנית אחת לשנייה, תוספת כוח אדם או תקציב לפרויקטים מיוחדים, כמו למשל פרויקט בניית משרד המבקר בקרית הלאום בירושלים או שיפוץ ושימור הבניין ההיסטורי של בית המשפט המחוזי בחיפה שיאכלס את משרד המבקר בחיפה.

עיון בתקציב מבקר המדינה, כפי שהוגש לוועדת הכספים ואושר בשלהי 2008, לשנים 2009 ו-2010, מעלה פירוט מדויק של עלות כל סעיף וסעיף, כל ביקורת וכל שכר.

כך הבטיח מבקר המדינה, לדורותיו, את עצמאותו, והמדינה הבטיחה את ההתנהלות הציבורית הסבירה, השקופה והראויה של משרד המבקר.

כל מה שחל על המבקר, בין בהבטחת עצמאותו ובין בהבטחת ההתנהלות הציבורית הראויה, צריך לחול על בנק ישראל.

לכן, ראוי ונכון לתקן את טיוטת החוק, באופן שיבטל את הסרבול, הכבדות וחוסר היעילות של הוועדה המינהלית וליישם את הוראות העצמאות הניהולית של מבקר המדינה גם על בנק ישראל.

בכך יהיה גם הציבור סמוך ובטוח שהמשפט המופתי המתנוסס בראש הצעת חוק בנק ישראל אכן יתאמת - "החוק כולל מנגנונים לבקרה ציבורית ופנימית, על מנת להבטיח שעצמאות הבנק המרכזי תלווה באחריות דיווחית, ACCOUNTABILITY, ושקיפות כלפי הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והציבור".