נוגעת בשמים: על בנייני היוקרה במרכזי ערים

בקיץ האחרון החליטה האדריכלית קיקה ברא"ז שוורץ לקחת פסק זמן. "אחרי 20 שנה של עבודה אינטנסיבית הרגשתי שמגיע לי. פעם ראשונה שאני מעזה לעשות את זה. בדרך כלל אני היפר-אקטיבית וחולת שליטה, אבל החלטתי שהמשרד ימשיך לעבוד ואני צריכה חופש. ארזתי את המשפחה ואת כל יולי אוגוסט ביליתי בלונדון. באותו זמן כל הארץ רעשה וגעשה סביב מכרז שרונה. כל אדריכל גדול בתחום המגדלים היה מעורב בהצעה כלשהי. אני הייתי מאחורי הקלעים של ההצעה של גינדי, אבל ההתמודדות הייתה פיננסית בעיקרה והתכנון האמיתי הגיע בשלב שאחרי הזכייה", היא מגלה.

היא לא ידעה כמה המנוחה הזו נחוצה לה, עד שחזרה וצללה לעבודה. "ב-12 בספטמבר זכינו במכרז ומראש השנה במשך שלושה שבועות לא יצאנו מהמשרד. עבדנו יום ולילה ותוך שבועיים שלושה הוצאנו תוכניות מפורטות, שאיתן גם יצאו לקמפיין המכירות. אני ידועה כזריזה אבל זה שיא אפילו בשבילי", והשאר היסטוריה. מעולם לא היה כאן פרויקט מגורים שנמכר במהירות מסחררת כמו מגדלי שרונה.

איך בחרו בך לתכנון הפרויקט, גם כאן היה מכרז?

"לא. זו המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בחיים שלי", היא אומרת בהתרגשות ניכרת. "גינדי הלכו איתי מהתחלה וזה מאוד יוצא דופן ומחמיא מבחינה מקצועית. אנחנו עובדים יחד כבר הרבה שנים וזה לא היה קורה בלי ההצלחות המשותפות בעבר. בעשר שנים עשינו 14 פרויקטים ביחד. התוכניות של שרונה הן פיתוח של טיפוס מגדלים דומה, שעשינו ב'גינדי הייטס' ברמת גן. זה פרויקט של 192 דירות ב-26 קומות, שעומד כחצי שנה לפני אכלוס".

על-פי המודל, חשבתי שיש שם רק 14 קומות.

"זו אשליה אופטית מכוונת. הרעיון היה לקחת מישורי אבן שמורכבים מהממ"דים והשירותים בפינות, וקוביות הזכוכית בחלקים החשופים הן בגובה 2 קומות בכל פעם. זה סוג של פטנט שלי. המאסה האנכית של המגדל נחתכת בקווי הרוחב של המרפסות, והמרפסות פונות לכיוונים מנוגדים כדי לשמור על פרטיות", היא מסבירה. "המרכיבים האדריכליים של המגדל מבטאים מפגשים וניגודים בין קורות למסות, בין נפח למישור, בין שקוף לאטום, ובין אופקי לאנכי. כל אלה מבטאים יוקרה, מודרניות וחדשנות".

ברא"ז למדה אדריכלות בטכניון ובאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, ועבדה בארץ במשרדו של אריה שרון ובניו-יורק אצל משה ספדי, שניים מאושיות האדריכלות הישראלית. בניו-יורק הייתה מעורבת בתכנון מגדל לשימושים מעורבים (מגורים, משרדים ומסחר) ברוקפלר סנטר.

נאמנה לערים הישראליות של פעם

"אני אוהבת מגדלים, אפילו גורדי שחקים. למדתי ועבדתי בניו-יורק והרגשתי שם מאוד בבית. אבל אני מאמינה במגדל ישראלי, שיהיה מתאים לכאן לא כמו ניו-יורק", אומרת ברא"ז. וקצב המכירות מעיד שגם הקהל הישראלי מרגיש שהמגדלים שלה "מדברים בשפה שלנו". המגדל הישראלי על-פי ברא"ז, הוא מגדל שנותר נאמן לאופיין של הערים הישראליות של פעם. ערים שבהן המרפסות היו מקום לשבת, לתפוס בריזה ולהשקיף החוצה (ולא חדר לסגור), הרחוב היה מקום המפגש (ולא הקניון הסגור) והחיים התנהלו במרחק הליכה. "המגדל הישראלי מתחבר לאופי המקומי, הבית המאוורר, הממ"ד, מרפסת השירות עם מסתור הכביסה. אני לא מנסה ליצור תמונה אידילית של מבנה מגורים שכולו זכוכית. אני לא מאמינה בזה", אומרת ברא"ז.

היא חזרה לארץ בתחילת שנות ה-90 והקימה את משרדה העצמאי. "עוד כשהייתי בניו-יורק תכננתי בניין משותף שהוקם במקום בית ילדותי בפתח תקוה. הורי החליטו לעשות עסקת קומבינציה, הם האמינו בי והתנו את העבודה עם הקבלן בכך שאני אתכנן. הבית הזה זכה בפרס ובעקבותיו התחילו לפנות אלי ולהתקשר אלי אנשים לארה"ב. כך חזרתי, והתהליך היה מאוד מהיר. עוד לא תכננתי וילה, מיד התחלתי בשכונות", היא צוחקת. "זה היה בזמנו של גל העלייה העצום מרוסיה והפרויקט הראשון שקיבלתי היה 'לוד הצעירה', כ-200 דירות. כך שלא עשיתי את התהליך המוכר של בית אחד ואח"כ שניים וכו'. קפצתי ישר למים העמוקים. עד היום אני שואפת לבנות את הבית למשפחתי".

ברא"ז נשואה לד"ר בועז שוורץ, מנכ"ל דויטשה בנק בישראל ולשניים שלושה ילדים צעירים. הם חיים בתל-אביב והיא רואה את עצמה כמאוד עירונית. גם החיבור לתכנון פרויקטים גדולי מידות בעיר נראה לה טבעי ונכון. "גם אם עולים לגובה, המגדל לא צריך להתנכר לסביבתו האנושית ולהיפרד מהרחוב", אומרת ברא"ז. "בגינדי הייטס יצרנו פארק שסובב את המגדלים במפלס הרחוב ופתוח לציבור. ההעמדה של הבניינים בניצב זה לזה יוצרת כיכר עירונית.

"בשרונה אנחנו חלק מפרויקט הענק של מתחם דרום הקריה. הוא כולל את הפארק עם מבני הטמפלרים במרכזו, 6 מבני מגורים (שלושה בתכנון המיידי), קומפלקס מלונאות ותחנת רכבת. כאן ההתייחסות למרחב העירוני מאוד מורכבת. אנחנו מנסים להשתלב במגמות וברעיונות שפותחו במרחבים דומים בעולם בעשורים האחרונים". המגדלים מתנשאים לגובה 120 מ', ב-31 קומות. אך שלוש הקומות הראשונות הן ציבוריות, זהו למעשה רחוב להולכי רגל, שמשמש כקניון פתוח וכמרכז בילוי ופנאי. כדי להדגיש את המרחב הפתוח, ולגשר על פערי הגובה, מחולק הגובה של שלוש הקומות לשתיים בלבד. המתחם הבנוי מתוכנן כחלק מהמרחב השלם, עם כניסות מרוחקות לכבישים תת קרקעיים, חניונים ציבוריים לנגישות גבוהה. "אנחנו עובדים מאוד חזק על התפר בין המגדלים לרחוב", מוסיף יובל שידלובסקי, אדריכל במשרדה של ברא"ז השותף לתכנון. ומחזקת את דבריו אדריכלית מיכל זילביגר: "פארק שרונה דומה לסיפור של נמל תל-אביב. זה בעצם המתחם העירוני החדש שבו לא נכנסים לקניון ומסתגרים למשך היום אלא יש תנועה במרחב הפתוח".

הבית כאמצעי להגדרה עצמית

ברא"ז מציינת שחלק מכוח המשיכה הרב של הפרויקט הוא בתכנון החיים האורבניים שמתחוללים סביבו: "יהיו שם בתי קפה ומסעדות טובות, זה מרחק הליכה למקומות העבודה ולמקומות בילוי. הבתים הטמפלרים מוסיפים את הנקודה ההיסטורית וגם היציאה מחוץ לעיר היא במרחק דקות".

לדבריה, עניין התנועה הוא קריטי לבחירה בחיים בתוך העיר. כשהיא נשאלת על אפשרויות הציפוף העירוני בחלקים נרחבים של הערים בארץ, ברא"ז לא שוללת זאת, אך מציינת כי: " זה לא אפשרי במקום שהבנייה צפופה ונמוכה ללא שטחים פתוחים. לדעתי הצמיחה לגובה תתמקד סביב צירי תנועה ראשיים או סביב ריאות ירוקות. אז ניתן לספק פתרונות תחבורה וחניה לא רק לבנינים עצמם אלא גם לשכנים ולמבקרים".

דוגמאות למגדלים כאלה ברמת גן ובגבעתיים, למשל, כבר ניתן לראות. במגדלים כאלה נוצר מפגש בין סביבת מגורים קיימת וסממנים חדשים יוקרתיים, כך שהם מעלים את ערך סביבתם. המגדלים מותאמים גם לשימושן של משפחות מגוונות. כפי שבעבר היו בתים פרטיים צמודים לבניינים משותפים בשכונות, כך "הווילה באוויר" הוא אחד מביטויי העידן החדש שבו פורחת אדריכלות המגדלים.

"זה נכון. יש דרישה לסממני יוקרה ואנחנו מכניסים תוספות עיצוב, שיהפכו אותו ליותר חם ואישי", אומרת ברא"ז. "הבית, מעבר לתפקידו הפונקציונלי, הוא אמצעי להגדרה עצמית. החל במיקום ובאופי הכללי של הפרויקט שבו בחרת לגור וכלה בעיצוב הפנים. גם בחברה הישראלית, שבאופייה היא לא פורמלית, יש דרישה לסטנדרט גבוה".

תחושת חיבור לטבע

את אלה היא מספקת באמצעות מפרט שמעניק למגדל כולו ולדירות - בעיקר בקומות היוקרה העליונות, אופי ייחודי. בגינדי הייטס מדובר בטריפלקסים שלכל אחד מהם רחבה פתוחה ובריכה פרטית. בשרונה המרפסות בפנטהאוזים ובדופלקסים מחופות בעץ - שמעניק את המגע היוקרתי ואת תחושת החיבור לטבע ולקרקע, למרות החיים בגובה.

ב"מגדל הספורט", פרויקט שיזמה קבוצת הרכישה קפיטל גרופ ברמת גן, הדגש הוא על חיי בריאות ספורטיביים, המתבטאים במפרט המגדל ובחיבור לסביבתו. המגדל מממוקם בקרבת צירי תנועה (מחלף אלוף שדה), הוא צופה אל נוף הפארק הלאומי והספארי מדרום ואל קו הרקיע של תל-אביב ממערב.

הוא ממותג ומשווק על סמך תכונותיו הייחודיות: בין היתר מתוכנן על גגו מגרש טניס ממוגן ברשתות, המתכנסות בלחיצת כפתור כדי לאפשר לגג להפוך למנחת הליקופטרים במקרה חרום. יהיו בו קומות ציבוריות שבהן ישכנו מכון כושר, סקווש, אופניים ועוד. פרט למתקני הספורט הפרטיים של המגדל (חדר כושר, בריכה וכד'), הוא מוקף שטח עירוני ירוק, ובו מתקני משחק לילדים, מתקני כושר, מיני-גולף ומסלולי הליכה וריצה.

"הבניין מעוצב כמגדל סימטרי בכל ארבעת הכיוונים ללא אבחנה בין חזית ראשית למשנית - כל ארבע החזיתות מעוצבות כחזיתות ראשיות.

הסלון בכל הדירות פינתי, כך שממנו ומהמרפסת הצמודה לו, יש מבט פנורמי לנוף הפתוח", מתארת ברא"ז."כך נוצר בניין מגורים שימושי, המבטא אורח חיים מודרני. הבית אינו רק 'מכונת מגורים', הוא משקף את אופי המשפחה, היחסים בין חבריה, ובינה לבין המשפחות האחרות בבניין".

4

טרנדים בולטים במגדל הישראלי על-פי קיקה ברא"ז:

1. מיקום: נגישות נוחה, על צירי תנועה ראשיים, בקרבת מרכזי חיים אורבניים וריאות ירוקות.

2. חיבור לסביבה: "ניאואורבניזם" - חזרה למגורים בעיר על כל היתרונות של חיי עיר תוססים. במקום "קומות צבוריות" - קומות מסחריות - חיי תרבות שוקקים, מסעדות ובתי קפה מתחת לבית, שילוב משרדים כמקום עבודה גם מתחת לבית "עירוב שימושים" באותו בניין, ופארק סמוך.

3. איזון: במגדל המיתמר לגובה קיים איזון בין הפרטיות שקיימת בבית צמוד קרקע לבין מגורים במגדל הנמצא במרכז העיר. האיזון הזה מושג בין השאר באמצעות מרפסות עם מבטים רחבים לנוף ולא לשכנים, איטום באזורי הממ"ד ומסתור כביסה.

4. בידול ומיתוג: באמצעות אופי הבניין ושימושיו, כמו במגדל הספורט, או בקומות היוקרה של המגדלים בשרונה ובגינדי הייטס.