מדוע צוללת מניית דיסקונט

מה ההבדל בין חכם לפיקח? חכם לא נכנס לבור שפיקח יידע להיחלץ ממנו. את השיעור הזה כנראה עוד לא למדו במשרד האוצר. בשבועות האחרונים מחפשים באוצר דרכים יצירתיות להפצת מניות דיסקונט. למדינה 20% מהמניות בשווי 1.3 מיליארד שקל. זה מסובך, אבל אפשרי.

שוק ההון הישראלי בהחלט מסוגל לעכל הפצת מניות סדר גודל כזה. הרי רק לפני מספר חודשים הופצו מניות גד זאבי בבזק בשווי של יותר מ-3 מיליארד שקל בצורה חלקה ותוך זמן קצר. אז איך נקלעה המדינה למצב בו היא צריכה למצוא פתרונות יצירתיים כדי להפיץ מניותיה בדיסקונט?

בשוק ההון לא מתלהבים מדיסקונט - לא בגלל שמדובר במניה גרועה, אלא כי ההפצה הקודמת הותירה טעם רע. לפני כחודש וחצי הפיצה המדינה 5% ממניות הבנק באמצעות דויטשה בנק. נהוג בהפצה בסדר גודל כזה היא למכור מניות במחיר הנמוך במקצת ממחיר השוק, כדי להפוך את הרכישה לאטרקטיבית, אבל המדינה התעקשה לקבל את המחיר המקסימלי. התוצאה הייתה שבמהלך ההפצה צנחה המניה ב-4.7%. דויטשה לא מימש אופציה שניתנה לו לרכישת מניות נוספות, ומכר את המניות במחיר נמוך מהמחיר בו קנה אותן.

אפשר להבין את ההיגיון של המדינה. אנשי החשב הכללי רוצים למקסם את התמורה, אבל לפעמים ללהיטות היתר הזו יש תופעות לוואי. "איבדנו את התיאבון לדיסקונט", אומר גורם בשוק. אם המדינה הייתה מוכנה להפיץ את המניות בדיסקאונט, ולוותר על כמה אחוזים בודדים במחיר, זה עשוי היה להיראות לגמרי אחרת, וגם מכירת שאר המניות הייתה עוברת בעתיד בצורה חלקה יותר.

גם בנק ישראל לא עוזר

גם גישתו של בנק ישראל אינה תורמת. שני קהלים קונים בהפצות: משקיעים זרים ומוסדיים ישראלים. הזרים לא עטים בימים אלה על מניות ישראליות, מכיוון שהם מתכוננים למעבר של ישראל מרשימת השווקים המתעוררים אל המפותחים. למוסדיים הישראלים יש מגבלה - חוק שאינו מאפשר להחזיק יותר מ-5% ממניות בנק ללא היתר שליטה.

חלק לא מבוטל מהמוסדיים הגדולים קרובים מאוד לרף (למשל אלו המשתייכים לקבוצות דלק ואי.די.בי), ולכן לא יכולים לקנות מניות נוספות. המצב גובל באבסורד. משקל מניות הבנקים במדד המעו"ף הוא כ-25%, ועבור חלק מהמוסדיים, במיוחד אלו שמחזיקים בחברת תעודות סל, מדובר במגבלה מעיקה. המוסדיים כבר הלכו למפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, בבקשה שיאשר להם חריגה, אבל הוא סרב בנימוס.

מדוע בנק ישראל לא מתגמש? בחו"ל, גופים מוסדיים הם המשקיעים הגדולים בבנקים, ואילו בישראל אסור. אז הבנו, שליטה אסורה, אבל מה כבר יהיה ההבדל אם גוף מוסדי יחזיק ב-5% מבנק או ב-7.5%?

והגענו למבוי סתום. בבנק ישראל מתעקשים לא להעלות את הרף למוסדיים, האוצר מתעקש להפיץ את המניות במחיר דומה לשוק, גם במחיר של הפעלת לחץ על מחיר המניה.

והתוצאה? מניית דיסקונט סובלת מסנטימנט שלילי, נסחרת במכפיל הון של 0.8 (לעומת מכפיל הון של יותר מ-1 בשאר הבנקים), והאוצר תקוע עם 20% מהמניות שלא יוכל להפיץ בדרך המקובלת. מה ההבדל בין חכם לפיקח? כבר אמרנו.