נתניהו עוד יהיה שמח

הבמאי הדגול הקרוי שר ההיסטוריה סידר לראש הממשלה בנימין נתניהו את מחזה האבסורד המתגלגל כרגע נגד עינינו. כאילו במקרה, כאשר ראש הממשלה מגייס את כל כוחותיו על מנת לקדם את הרפורמה בחוק התכנון והבנייה, ההסתבכות המדינית החמורה ביותר שלו עם ארצות הברית - הבנייה בירושלים, נולדה בעקבות מחדל קטן וטיפשי בהליך פורמאלי בוועדות התכנון. הפקדה של תוכנית בנייה הפכה למשבר בינלאומי, עם סכנה לפריצת אינתיפאדה שלישית.

ב-17 בינואר, בלשכת ראש הממשלה, כאשר שר האוצר יובל שטייניץ משמאלו ושר הפנים אלי ישי מימינו, הכריז נתניהו על המהפכה הגדולה בתחום התכנון והבנייה: "תוכנית אחת - ועדה אחת", ו"חיזוק ועדות התכנון המקומיות".

נתניהו חייך אל העיתונאים, מדושן עונג בעליל. מבחינתו, זה היה אירוע שיא במהלך שאותו הוא מחשיב כמהלך האזרחי החשוב ביותר שהוא מוביל: רפורמות בתחומי המקרקעין והתשתיות בישראל. להבעת שביעות הרצון העצמית היה כביכול כיסוי. נתניהו הגיע לפגישה הזו עם שני הישגים באמתחתו:

ההישג הראשון - התיקון המוצע בהליכי הרישוי הפורמאליים בוועדות התכנון. את זה הוביל מנכ"ל משרדו, אייל גבאי. הרפורמה בהליכי הרישוי נחוצה ואפילו חיונית, למעט הבעייתיות של הפרטת חלק ניכר ממערכת הרישוי. לא מדובר ברפורמה גרנדיוזית אלא בשיפור תהליכים, ועל כן, בגדול, זה מתגלגל יחסית באופן תקין.

ההישג השני - התיקון לחוק מינהל מקרקעי ישראל והפיכתו לרשות מקרקעי ישראל. זהו אותו חוק שעבר בחודש אוגוסט בלילה, במושב מיוחד של הכנסת, בלחץ, בכיפופי ידיים ובדילים פוליטיים, והכי גרוע: עם דיון ציבורי קצר ולא ממצה. למרבה המזל, מדובר ברפורמה קטנה, שבמרכזה מגמה חיובית ביסודה, שהיא שחרור המינהל מהעול של טיפול שוטף ומיותר במאות אלפי בעלי דירות. בהליכים המהירים לתיקון חוק המינהל הייתה לפחות ח"כ שלי יחימוביץ', שארגנה קואליציה של התייחסות וביקורת על החוק, ובזכותה הוכנסו לחוק מספר סעיפי הגבלה.

עם שתי הצלחות כאלה מאחוריו, הביט נתניהו ישר בעיניהם של העיתונאים וחזר על מילות המפתח: שקיפות, שיתוף הציבור, הקפדה על הליכים תקינים, מלחמה בשחיתות ובמאכערים ועוד מילים יפות.

סתם מילים. הוא כנראה כלל לא התכוון למה שאמר. לא ייתכן שהוא בכלל קרא את נוסח החוק. רק ערב לפני מסיבת העיתונאים הוא קיבל את הנוסח מכותבת החוק במשרד הפנים, עו"ד שרית דנה. אפילו נתניהו לא מסוגל לקרוא ולהבין בערב אחד חוק חדש המחזיק 376 עמודים (יחד עם דברי ההסבר) ובו 618 סעיפים.

העיקר להעביר את הרפורמה

חוק חדש מהסוג הזה, שהשפעותיו כל כך מרחיקות לכת, מחייב דיון ציבורי יסודי, רציני ומקצועי. רק כדי לקרוא אותו, ללמוד אותו ולהתחיל לעכל את משמעויותיו, צריך האדם הסביר כמה שבועות.

מה המשמעות של החוק והשלכותיו בעיני ראשי הרשויות? מה דעתם של בכירים ומנוסים במערכת התכנון? מה חושבים אדריכלים ומתכננים, שמאים, מהנדסים, יזמים וקבלנים? מה אומרים בפרקליטות על פוטנציאל השחיתות בוועדות המקומיות הגלום בחוק? איך נשמרות זכויות הפרט מול הליכי תכנון פוגעניים?

את נתניהו וישי זה לא כל כך עניין. להם היה חשוב להעביר במהירות האפשרית "רפורמה גדולה". נתניהו וישי צמצמו ככל האפשר את לוח הזמנים ללימוד והבנת החוק. המהלך הבוטה הראשון בכיוון זה היה לא לשים קצוץ על בג"ץ, שהמליץ לממשלה לאפשר קצת זמן לצורך דיון ציבורי רציני על החוק. בג"ץ המליץ? שבג"ץ יקפוץ! הממשלה העבירה בחופזה את הצעת החוק לכנסת.

תהליך החקיקה בחוק מינהל מקרקעי ישראל באותו לילה באוגוסט, ביום האחרון של מושב הקיץ בכנסת, היה חפוז ושטחי, אבל, ככל שעצוב לומר זאת, הוא היה טוב הרבה יותר מההצבעה הראשונה בכנסת ביום רביעי, היום האחרון של מושב החורף: רוב הח"כים כלל לא מבינים על מה מדובר, נכנעים למשמעת קואליציונית מביכה, מתחמקים מהתייחסות עניינית לחוק ומשתתפים בהליך חקיקה דורסני.

העיקר ששר הפנים השיג את שלו. השר ישי מעצים בעזרת החוק את כוחו במערכת התכנון. באופן ישיר - הסמכות בידיו למנות חברים בוועדות התכנון העליונות (ארציות ומחוזיות). באופן עקיף - הוא מספר לנו על 3 נבחרי ציבור בכל אחת מ-116 הוועדות המקומיות, אבל בחוק הוא דואג לכך שהוועדה הבוחרת נציגים אלה תהיה גם כן בשליטת הממשלה (2 נציגים שאחד ממשרד הפנים והשני ממשרד אחר, ויו"ר שהוא שופט בדימוס במחוזי או בעליון).

ושלא יהיה ספק - נתניהו הולך להתגאות ברפורמה הזו, למרות שידוע מנין בא החיפזון.