מגיע להם, שלמו להם אפילו יותר

כמה הערות על ההשתלחות בשכרם של עקיבא מוזס, אלי יונס, עמוס שפירא ואברהם ביגר

ד"ר דפנה פפר, מרצה בתוכנית MBA במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה

עלות שכרו של עקיבא מוזס מנכ"ל כימיקלים לישראל ב-2009 הסתכמה בכ-3.8 מליון דולר (13.7 מליון שקל). עלות השכר הורכבה מתשלום המבוסס על מניות - 1.1 מליון דולר, מענק של 1.6 מליון דולר ושכר של 1.1 מליון דולר. לאלי יונס מנכ"ל בנק המזרחי שולם סכום דומה. אייל לפידות מהפניקס כ-9 מיליון שקל תגמול. נוחי דנקנר מאי.די.בי שילם למנהליו הבכירים עמוס שפירא, אברהם ביגר, עמי אראל, שכר שנע בין 6 עד 8 מליון שקל ב-2009.

אין ספק שמדובר בשכר גבוה למנהלים שכירים. הדבר הביא כצפוי לתרועת הפסטיבלים נגד התשלום הענק למנהלים. שמענו מהר מילים קשות על "חוסר הגינות, תשלום מוגזם, מתפרעי שכר, חוסר פרופורציה" וכהנה ביטויים. היה אף מבקר מוכר שהגדיל לעשות וקרא לשכר של מליון שקל בחודש - "פשע".

אם למישהו יש טענות ראוי שלא יפנה אותם למקבלי השכר עצמם. עקיבא מוזס מקבל את שכרו מבעלי השליטה בכי"ל שסבורים כי שכרו הוגן. להזכירכם מוזס קיבל החלטה אסטרטגית ב - 2009 לאגור מלאי אשלג. ב - 2010 מחירי האשלג מתחילים להתאושש ומוזס מספק להודו, סין וברזיל אלפי טונות של אשלג ממלאי שאגר. עידן עופר בעל השליטה בכי"ל, באמצעות החברה לישראל, החליט שאיש מקצוע כמוזס ראוי לשכר גבוה.

אם בעלי מניות המיעוט (הציבור והמוסדיים) סבורים אחרת יואילו ולא ישקיעו במניות כי"ל. מי מהם שרוצה שינסה לנקוט בצעדים אחרים ככל העולה על רוחו. רק שיזכרו שעידן עופר לא מורגל בלחלק "מתנות" ומעולם לא חילק. גם מוזס לא מקבל מתנות. הוא מקבל שכר הולם לאיכות ניהול מצויינת. עופר יודע שכי"ל מנוהלת כראוי והוא יכול להתמקד בעסקים אחרים ועל זה הוא משלם. אותו כלל חל על נוחי דנקנר בעסקיו המרובים שבהם הוא מעביר אחריות ורוצה מצויינות. כמוהו גם יצחק תשובה בהפניקס או בעלי השליטה בבנק המזרחי משפחות ורטהיים ועופר שמתגמלות את יונס. הבנקים כידוע אינם אהודים ולכן יונס ועמיתיו מקבלים יחס צונן גם אם היו מקצצים את שכרם.

עקרונות הכלכלה

הגישה לפיה מנהל מוכשר לא זכאי לקבל תגמולי על נוגדת את עקרונות הכלכלה החופשית. מייד חלקכם יקפוץ ויזכיר את קלקלת המשבר הכלכלי במסגרתו מנהלים כושלים שמוטטו חברות זכו לתגמולי שכר דמיוניים בוול סטריט. ברור שמוזס או יונס אינם ברי השוואה. הם צלחו את המשבר, ערוכים להתאוששות, ידעו לקבל החלטות ובקיצור יודעים היטב לנהל. הייתם מצפים ששכרם יהיה נמוך? אין בכך הגיון.

בואו ננסה לקצץ בשכרם באמצעות דרישה מבעלי השליטה או לחילופין בשם השוויון הסוציאלי " ועקרונות" נוספים. איני הדוברת של דנקנר אבל אני מניחה שהוא מאמין כי ויגודמן וביגר יחלצו את מכתשים מבעיותיה. סביר שגם תשובה מאמין שלפידות יאושש את הפניקס שהייתה רדומה שנים. על זה הם מוכנים ורוצים לשלם שכר הולם.

תופעת השכר אינה נקייה מטעויות. מצנחי זהב ותשלום דמי הסתגלות למנהלים פורשים בעל כורחם בשל חוסר הצלחה - פסולה לטעמי. גם שכר מוגזם בעסק שמכירותיו מסתכמות בסכום קטן לא נשמע טוב.

בטרם נתלהם ונשתלח במנהלים מוכשרים מבלי להתמקד בתפקודם האישי, ראוי שלא נכנס להכללות מיותרות. כדאי שנזכור היטב שבעלי השליטה אינם נדבנים הם משלמים למי שראוי לדעתם. כדאי להנמיך להבות ולשמור על פרופורציות בכל הקשור לשכר. פופוליזם אינו חזות הכול.

ד"ר דפנה פפר, מרצה בתוכנית MBA במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה