הישורת האחרונה לקביעת תעריף לחשמל ממתקנים סולאריים

רשות החשמל נכנסה לישורת האחרונה של הדיונים לקראת קביעת תעריף למכירת חשמל ממתקנים סולאריים גדולים (היקף ייצור של מעל 50 מגוואט), לאחר שהגיעו אליה הערות ופניות בעקבות השימוע לתעריף, שפורסם בדצמבר 2009. התעריף המוצע עבור ייצור חשמל מהמתקנים הללו הוא 1.05 שקל למגוואט למתקנים של עד 60 מגוואט, ו-96 אגורות למגוואט למתקנים של מעל 60 מגוואט.

רגע לפני שנקבע התעריף הסופי, עולות וצפות מספר בעיות שמתעוררות במהלך החישובים. לפי מחקר של מכון מילקן, משק האנרגיה בישראל סובל מחסמים רגולטוריים גבוהים. במחקר של ענבל רובס, עמיתת קרן קורת במכון מילקן, נטען כי "ישראל היא בעלת פוטנציאל רב לייצור מקומי של אנרגיה חלופית, אך חסמים רגולטורים מונעים את מימושו". כך, טוענת רובס, כמות האנרגיה במשק המתבססת על מקורות חלופיים היא זניחה, ויצרני אנרגיה חלופית המבוססת על טכנולוגיה ישראלית פועלים או מפתחים את עסקיהם מעבר לים. "התוצאה היא הפסד ברור למדינת ישראל של משאב אנרגטי חשוב, של פיתוח עסקי מקומי, ואיתו מקומות תעסוקה רבים, ושל מיליוני שקלים המופנים לייבוא אנרגיה", היא כותבת במחקר.

גורמים בתעשיית האנרגיה הסולארית טוענים כי החסם העיקרי שעומד בפני היזמים בבואם להקים מתקנים סולאריים גדולים נוגע לבעלות על הקרקע. "יש להסיר את מגבלת הקרקע הקיימת כיום העומדת בדרכם של מפעלים לייצור אנרגיה חלופית, ולייעל ולקצר את ההליך לקבלת קרקע ייעודית למטרה זו", מציינת רובס במחקר.

בחומר שהגיע לרשות החשמל בעקבות השימוע צוין, בין היתר, כי שדה סולארי בהיקף של 50 מגוואט דורש שטח של 1,500 דונם לכל הפחות. השטח כמעט ומוכפל אם מעוניינים להקים בתחנה זו גם מתקן לאחסון אנרגיה, כדי להבטיח יציבות באספקת האנרגיה לאורך כל היממה.

ישראל ענייה בשטח, ובנוסף לכך, יזם אינו יכול לרכוש שטח כמקובל בארה"ב ובאירופה, אלא רק לחכור את השטח ל-25 שנה, במחיר גבוה פי כמה ממחיר רכישת קרקע באירופה. פרט לכך, המכרזים בארץ הנוגעים לפרויקטים גדולים, שכרוכים בשינוי ייעוד קרקע, סובלים מסחבת ממושכת. המכרז לתחנת הכוח הסולארית באשלים, למשל, נמשך כבר שלוש שנים ומכרזים נוספים עדיין לא התפרסמו למרות כל ההכרזות.

תעריפי הפסד?

התעריף שפורסם בשימוע בדצמבר נמוך משמעותית מהתעריפים הנהוגים במדינות אירופה שבהן יש הסדרה של משק האנרגיה הסולארית, כמו ספרד, איטליה, פורטוגל ויוון. בארה"ב התעריף לרוב נמוך, בשל העובדה שהוא נקבע במו"מ מול חברת החשמל המקומית. תעריף זה מגובה בתמריצי מס שמעניקים הממשל הפדרלי וממשלת המדינה, שמעלים את ערכו משמעותית.

גורמים בחברות התעשייה הסולארית בישראל טוענים כי התעריף שפורסם הוא תעריף הפסד, שיבריח את היזמים ואת המשקיעים. בנוסף, טוענים גורמים בתעשייה כי משך הרישיון לייצור חשמל - 20 שנה - הוא גורם מעכב נוסף, מאחר והמתקנים הגדולים מחזירים את עלויות ההקמה והמימון בתוך 15 שנה, ותקופת רישיון של 20 שנה משמעה 5 שנות רווח בלבד. במדינות אחרות שפועלות בזירה הסולארית מקובל בדרך-כלל לתת רישיונות ל-25 שנה, כדי לאפשר ליזמים ליהנות מרווחים במשך פרק זמן סביר.

בנוסף, אין עדיין תשתית של קווי מתח עליון בנגב ובערבה, היכן שהמתקנים הגדולים אמורים לקום, וכך עלול להתרחש מצב שהתחנות יקומו כפילים לבנים, שיחכו הרבה שנים לחיבורם לרשת.

הטבות בעייתיות

גם הטבות המסים שנשקלות בישראל מעוררות תהיות. ממסמך של משרד התשתיות, תחת הכותרת "מדיניות משרד התשתיות הלאומיות לשילוב אנרגיות מתחדשות במערך ייצור החשמל בישראל", שפורסם ב-14 בפברואר 2010, נאמר כי "החלת הקלות מכוח החוק על תעשייה (ללא רכיב ייצור) מתחום האנרגיה המתחדשת המבוססת על ידע מקורי בתחום בהתאם לאישור המדען הראשי של משרד התשתיות... כמו כן, תובא לאישור האוצר המלצה להטבות מס (הפחתה במסים ישירים, מס חברות ודיבידנד). ההטבות יוענקו לחברות אנרגיה מתחדשת שאינן יצואניות אך בעלות ערך מוסף ישראלי (תעסוקה קניין רוחני ובעלות) של 70% ומעלה". מתעוררת השאלה האם ההטבות הללו רלבנטיות לחברות כמו ברייטסורס, שהחברה-האם שלה רשומה בארה"ב, או סולל, שנרכשה על-ידי סימנס?

במחקר של רובס ממילקן נאמר כי "יזמים המעוניינים לפתח את משק האנרגיה החלופית בישראל נתקלים בקשיים מכל עבר". גורמים מהתעשייה טוענים מנגד כי "אין ספק שבנייר שהרשות הכינה בעקבות השימוע הם עשו עבודה רצינית", אבל למרות זאת, לטענתם, הבעיות אכן דורשות טיפול.

"בהסדרות יש כשל מובנה בכך שלא נלקחות בחשבון עלויות הבירוקרטיה והעיכובים", מצטרף לביקורת מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה מתחדשת בישראל, עו"ד איתן פרנס. לדבריו, "ההוצאות ליזמים אדירות ועיכובים בתהליכי הרישוי והתכנון מעוותים את הכדאיות הכלכלית. ככל שהפרויקט גדול יותר ומורכב יותר, כך גם גדלים הסיכונים. אם רוצים שיקומו בישראל פרויקטים גדולים, התעריפים חייבים לפצות את היזמות על הכשלים והסיכונים שהמדינה עצמה יצרה ולא מצליחה לתקן".

בסיכומו של דבר, המדינה מתכננת להגיע לייצור של 750 מגוואט עד 2020, אבל בהתחשב בחסמים הקיימים, קשה להניח שזה אפשרי. רשות החשמל הודיעה השבוע כי היא רואה את התוכניות של משרד התשתיות כבלתי ריאליות, אבל לא בטוח שהיא עצמה לא מהווה חלק מהכשל הצפוי מראש.

לדברי גורם בתעשייה הסולארית בישראל, "לא יהיה מתקן גדול בארץ שיוכל להתקיים ב-1.05 שקל לקוט"ש. מדובר חד-משמעית בפרויקט שאינו כלכלי ובתעריף נמוך משמעותית ביחס למה שנהוג ומתפתח בעולם. איך אפשר לשכנע משקיעים לשים את כל הכסף הגדול שנדרש, כשאתה מספר להם שבמשך למעלה מעשור הם לא יגיעו לאיזון, וכשהרישיון לחשמל הוא ל-20 שנה ולא ל-25 שנה? חמש השנים החסרות הן משמעותיות."

הגורם מוסיף כי "הקרקע חכורה ולא קנויה וגם זה במחירים מופקעים. אני בספק אם בתנאים אלה ניתן למשוך משקיעים לישראל כששווקים בינלאומיים אחרים אטרקטיביים ופשוטים יותר למימוש". עכשיו רק נותר לראות מה תחליט רשות החשמל בסוגיית המחירים.

 22