"אם נמצא את כמות הגז שאנחנו מאמינים - העוגה גדולה"

הווארד קופר, השותף האמריקני של נמרודי ודנקנר ובעל רישיונות החיפוש הימיים "שרה" ו"מירה", מספר בראיון מיוחד ל"גלובס", שהוא נרגש ■ עם פוטנציאל למציאת גז טבעי בשווי 30 מיליארד ד', לא מפתיע שהוא גם מרוצה מהשותפים שלו כאן בישראל ■ מי החליט לשלם לנמרודי פעמיים / דעה - רון שטיינבלט

הווארד קופר מעיד על עצמו שהוא נרגש כפי שלא היה מימי חייו. אפשר להבין אותו. אחרי שני עשורים של קריירה הרפתקנית בתעשיית הפקת הנפט והגז ברוסיה, ארה"ב וקזחסטן, עומד קופר לגלות במהלך השנה הקרובה האם הצליח לשים את ידיו על תגלית גז טבעי בשווי של מיליארדי דולרים.

קופר, איש עסקים מקולורדו, רכש בנובמבר באמצעות חברת IPC שהוא עומד בראשה, את הזכויות ברישיונות החיפושים הימיים "שרה" ו"מירה", הנמצאים כ-40 קילומטר מערבית לחופי ישראל מול חדרה.

אחרי התחלה צולעת הניבה ההרפתקה הישראלית של קופר בשורה חלומית: בפברואר הודיעה חברת הייעוץ צ'פמן, שניתחה את ממצאי הסקר הסיסמי הדו-מימדי שנערך באזור, כי ב"מירה" וב"שרה" יש פוטנציאל להימצאות כמויות גז טבעי בהיקף כולל של קרוב ל-6 מיליארד רגל מעוקב (TCF). במאגרי "תמר" ו"דלית" של דלק וישראמקו , לשם השוואה, התגלו עתודות גז בהיקף 6.8 TCF. מדובר בכמות פוטנציאלית השווה בערכה למיליארד חביות נפט. אבל גם אם ההערכות יתבררו כנכונות, הדרך אל המיליארדים עדיין ארוכה ורצופת מכשולים (ראו מסגרת).

כששואלים את קופר אם הוא מוטרד ממספר השותפים שיש לו ומהפרופיל הגבוה שלהם, הוא משיב בשלילה. "עם עופר נמרודי ועם צחי סולטן אני מסתדר מצוין. 6 TCF של גז טבעי שווים היום 30 מיליארד דולר. אם נגלה את כל הגז שאנחנו חושבים שנמצא שם למטה, אז העוגה תהיה מספיק גדולה לכולם".

"השאלה היא אם החדר מלא או ריק"

בתצלום ההדמיה הצבעוני שהפיצו בעלי הזכויות הקודמים, נראות "שרה" ו"מירה" כמו שתי גבעות ירקרקות קטנות בעומק 1,000-1,500 מטר, הבולטות מעל שכבת קרקע תת-מימית. מצפון, ממש בצמוד אליהן, נמצאת "דלית". לא הרחק, בכיוון צפון מערב נמצאת גבעה ירקרקה רביעית העונה לשם "תמר". גם במבט לא מקצועי, קשה שלא להתרשם מהדמיון הפיזי בין האתרים.

"בשטחים שלנו ישנם שני מבנים", אומר הגיאולוג של קופר, איגור אפימוב, "אחד גדול ב'מירה' ואחד קטן יותר ב'שרה', שדומה מאד ל'דלית'. ממש בני דודים. באופן כללי, אם לשכן שלך יש גז אז יש יותר סיכוי שגם לך יהיה. אפשר לומר שמבחוץ החדר הוא אותו חדר, השאלה היא רק האם מבפנים הוא מלא או ריק".

עד חודש יולי האחרון לא ידע קופר כלל על הימצאות גז טבעי בישראל. איש העסקים מקולורדו, תושב עיירת הקיט והסקי Steamboat Springs, החל את הקריירה שלו בתחום הפקת הנפט והגז ברוסיה ב-1990, זמן קצר לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי.

הוא חצה את רוסיה במסע אופניים הרפתקני. בדרך הספיק להתאהב בעיתונאית רוסייה שראיינה אותו, והתחתן איתה. לאחר שהחל לעבוד בשדה נפט בקזחסטאן, קיבל קופר זיכיון לקידוחים בשדה הנפט Samotlor בסיביר.

"הציעו לי לרכוש את הזכויות"

ב-2004, לאחר מעצרו של איל הנפט מיכאיל חודורקובסקי, חש קופר, כמו רבים מעמיתיו, שמשקיעים מערביים אינם רצויים עוד ברוסיה, וחזר לארה"ב. מאז עסק בעיקר בפיתוח שדות גז טבעי בקולורדו.

ואז קיבל קופר שיחת טלפון מפתיעה. על הקו היו אנשי עסקים קנדיים, בעלי מניות בחברת פטרומד, שהחזיקה בזכויות ל"מירה" ו"שרה" ובהיתר החיפושים המוקדם "בנימין". שיחת הטלפון הזו, אומר קופר, שינתה את חייו.

"המתקשרים סיפרו לי שיש להם שטחים ליד תגלית של נובל אנרג'י מול חופי ישראל, והציעו לי לרכוש את הזכויות.

"אני מקבל הרבה פניות כאלה מאנשים בתעשייה בגלל הרקע והקשרים שלי בתחום. אבל מה שמשך אותי בשיחה הזו, היה שסיפרו לי שנובל אנרג'י גילו 6.8 TCF בשלוש בארות, שקדחו ממש ליד השטח שמציעים לי".

"ישראל - מערכת מערבית במזה"ת"

את הטלפון הראשון אחרי השיחה המפתיעה עשה קופר לידידו הגיאולוג אפימוב. "הדבר הראשון שרציתי לבדוק, היה האם השטח מתאים גם מבחינה טכנית, ולא רק מבחינת המיקום".

אפימוב, המתגורר כיום ביוסטון טקסס, הוא מוותיקי תעשיית חיפושי הנפט והגז. את אזור ישראל הוא מכיר עוד משנות ה-70 של המאה הקודמת, כשעבד במחלקה האחראית על אזור המזרח התיכון בענקית הנפט הבריטית של. "במפרץ מכסיקו באר כזאת הייתה נחטפת מזמן על-ידי אחת מענקיות הנפט", אומר אפימוב.

נקודה אחרת ששבתה את דמיונם של קופר ואפימוב היא קרבתה של ישראל לדרום מזרח אירופה. "תגליות הגז בישראל משנות את כללי המשחק בכל האזור", אומר קופר, "אירופה שבויה בידי חברת גזפרום, ומחפשת בצורה נואשת מקורות ייבוא אלטרנטיביים. אפשר לדחוס היום גז שמפיקים בישראל, ולייצא אותו כגז דחוס (CNG, ע"ב) למרחקים של עד 3,000 מייל, שזה פותח בפני ישראל את דרום איטליה וטורקיה".

הטלפון הבא שעשה קופר היה להווארד בויגן (Boigon), עו"ד יהודי-אמריקני מדנוור קולורדו, המתמחה בהיבטים משפטיים של חיפושי נפט. בויגן הוא מראשי הסניף המקומי של שדולת איפא"ק, וקופר, שלא ידע כמעט דבר על ישראל, שאל אותו האם בטוח לעשות כאן עסקים.

"כשאתה אומר לאנשים בארה"ב שאתה קודח בישראל", אומר בויגן, "הם פותחים עיניים ושואלים איך תצליח להגן על המתקנים (מפני פיגועים, ע"ב). אבל לנובל לא הייתה אף בעיית אבטחה בפעילות שלהם כאן. מבחינה האווירה העסקית זה אחד המקומות הטובים ביותר לעשות עסקים. צריך להסתכל על ישראל כמערכת מערבית שנמצאת במזה"ת. יש הבדלים תרבותיים ומערכתיים. אבל מכבדים כאן הסכמים ויש ודאות מסחרית".

- מה אתם חושבים על החלטת שר האוצר למנות ועדה שתבחן מחדש את מדיניות התמלוגים?

בויגן: "אני לא מופתע ממה שקורה כאן עם התמלוגים. מצד אחד זה תסריט קלאסי בכל מדינה שמפתחת תעשיית הפקת נפט וגז, ומבחינתנו מה שחשוב הוא שאין כאן סכנה של הלאמה. אתם לא אפריקה שבכל שבוע יש משטר חדש. מצד שני, אתם עדיין בשלב שבו אתם צריכים למשוך לכאן משקיעים זרים. בסך הכול קדחתם שלוש בארות, וכבר מדברים על שינויים".

הדד ליין הבא - בחודש יולי

לצורך הפעילות בישראל הקים קופר את חברת Israel Petroleum Company (רש"ת: IPC), שהוא משמש נשיאה ומנכ"לה. החברה הפרטית מוחזקת על-ידי Bontan (77%), חברה ציבורית שמשרדיה בטורונטו קנדה, אשר נסחרת בבורסה מעבר לדלפק (סימול: BNTNF). בעלת המניות השנייה ב-IPC היא חברת International Three Crowns Petroleum (רש"ת: ITC, 23%), החברה הפרטית של קופר הנקראת על-שם שלוש בנותיו.

בנובמבר שילמו קופר ושותפיו לבעלי המניות בפטרומד מיליון דולר במזומן, מניות וכתבי התחייבות למניות של בונטאן, תמורת זכויותיה של פטרומד ברישיונות "מירה" ו"שרה" וההיתר לחיפוש מוקדם "בנימין", השטח העוטף את שני הרישיונות. אלא שאז החלו להופיע הבעיות. פטרומד, המוחזקת על-ידי קבוצת משקיעים קנדיים, לא שילמה לחברת ווסטרן-גקו עבור הסקר הדו-מימדי שנערך בקיץ ב"בנימין", וגם לא עבור הסקר התלת-מימדי שנערך בסתיו ב"מירה" ו"שרה", ואשר ממצאיו טרם עובדו.

חברת ווסטרן-גקו, שערכה את שני הסקרים, סירבה להעביר את ממצאיה המלאים עד לקבלת התשלום, בסך יותר מ-15 מיליון דולר. פטרומד מצידה הגישה בינואר תביעה נגד קופר, בונטאן ו-ITC בבית משפט בסיאטל וושינגטון, בטענה להפרת ההסכם עמה.

התוצאה המיידית והכאובה מבחינתם של קופר ושותפיו הגיעה בפברואר, כשהממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות, ד"ר יעקב מימרן, הודיע להם על שלילת היתר החיפושים המוקדם "בנימין" בדצמבר, בגלל אי-הגשת ממצאי הסקר הדו-מימדי בזמן.

הדד-ליין הבא של מימרן הוא יולי - המועד שבו התחייבה פטרומד להגיש את ממצאי הסקר התלת-מימדי ל"מירה" ו"שרה". קופר ושותפיו הבינו שאם לא יפעלו בזמן, הם ימצאו עצמם בלי כסף ובלי רישיונות. בתום משא-ומתן ממושך והפכפך הם סגרו עסקה עם נמרודי, דנקנר, סולטן ושותפיהם, שהסכימו לשלם 16.1 מיליון דולר תמורת השליטה ברישיונות (ראו תרשים מבנה השליטה).

סך של 10 מיליון דולר מסך ההשקעה כבר הועברו לווסטרן-גקו עבור הסקרים הסיסמיים שערכה בשטחי הרישיונות, לצורך קבלת תוצאות הסקרים ועיבודם. בנוסף, מתכוונים השותפים לפנות למשרד התשתיות, כדי לקבל לידיהם חזרה את הזכויות בהיתר המוקדם "בנימין" שנשלל מפטרומד לאחרונה.

"אני בטוח שאהנה לעבוד"

למרות ההתחלה הקשה, לקופר יש רק מלים טובות לומר על הניסיון הישראלי שלו. את מימרן הוא מגדיר "מאוד מקצועי". על סולטן ונמרודי הוא אומר: "יש לנו שני שותפים מאוד טובים - עופר וצחי. לשניהם יש הרבה ניסיון, שניהם מבינים איך לעשות עסקים בישראל, כמו שברוסיה היו לי שותפים שידעו איך לעשות עסקים. ברמה אישית אני בטוח שאיהנה לעבוד איתם בשנים הבאות".

צרו איתנו קשר *5988