בעל חוייב לשלם לאשתו פיצויים עונשיים בסך 120 אלף שקל, לאחר שסירב לקיים עימה יחסי מין - כך פסק לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בפסק דין תקדימי, לאחר שקיבל את תביעת האישה לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה בעקבות הימנעותו של הבעל מלקיים עמה יחסי מין בליל הכלולות, לאחריו ובכלל, במשך 10 חודשי נישואיהם.
גם הסיבה האמיתית לאי קיום יחסי המין, כפי שהתברר במהלך המשפט, והיא העובדה שהבעל חסר כוח גברא, לא הועילה לו - להיפך. נקבע כי בכך שהסתיר את קשיי תפקודו המיני מארוסתו ובהמשך אשתו, ביצע הטעיה, תרמית והפרת חוזה הנישואים שנכרת ביניהם.
סגנית הנשיא, השופטת נילי מימון, ציינה כי "הנתבע הפר את חוזה הנישואים ואת התחייבויותיו כבן-זוג, פעל בחוסר תום-לב ושלא בדרך המקובלת, ביצע עוולת תרמית ועוולת רשלנות".
לדבריה, "יכולתו של הנתבע לקיים יחסי אישות ולהביא ילדים בדרך הטבע היתה ללא ספק ומטבע הדברים בסיס ויסוד לנישואים, וקבלת מידע לגביה וידיעת האמת היתה חשובה ומהותית ביותר במסגרת קבלת ההחלטה אם להיכנס עם הנתבע בברית הנישואים, אם לאו; מכאן נגזרת חובת הנתבע ליידע את התובעת בכל הקשור לסוגיה זו, ואולם הנתבע לא עמד בחובתו זו והעדיף להימנע מלחלוק עם התובעת את המידע החיוני שהיה בידיו".
יחסי מין בתדירות חריגה
הסיפור החל עם נישואיהם של בני-הזוג במהלך שנת 2008. בליל הכלולות, כשהגיעו הנושאים הטריים לחדרם במלון, התחמק הבעל מלקיים יחסי מין עם אשתו, ולשאלתה בעניין טען כי הוא עייף ומעדיף לישון.
בתביעת האישה נטען כי משך 10 חודשי הנישואים שלאחר מכן סירב הבעל בטענות שונות ומשונות לקיים עימה יחסי מין, גילה חוסר אכפתיות ויחס משפיל, וסירב להתייחס לשאלותיה אם הבעיה היא חוסר יכולתו לקיים מגע מיני ולפניותיה כי יפנו לטיפול או ייעוץ מקצועי.
כעבור זמן מה הודיע הבעל לאישה כי אינו חושק בה, כי יש לו מאהבת וכי נישואיו לה נעשו מתוך רצון לשמח את אביו ולרצותו, כשהוא עצמו כלל לא רצה להתחתן. בעקבות ה"וידוי" נגרם משבר, הנישואים התמוטטו, והאישה הגישה את תביעתה לבית המשפט וטענה כי נגרמו לה נזקים חריפים ועוגמת-נפש רבה, שמה הטוב נפגע, מעמדה הפל מרווקה לגרושה, וסיכוייה להינשא בעתיד נפגעו.
הבעל מצידו טען כי לא נמנע מקיום יחסי מין עם אשתו, אך התדירות בה היא דרשה את קיומם היה חריג. לטענתו, אשתו דרשה לקיים עמו יחסי מין מספר פעמים ביום, והוא לא עמד בכך.
אלא שבחקירתו של הנתבע עלה כי למעשה אין לו כוח גברא, ולבסוף הוא אף הודה כי כלל לא קיים יחסי מין עם אשתו ולו פעם אחת ב-10 חודשי הנישואים.
בהקשר זה ציין בית המשפט כי הפיצוי העונשי שבתי המשפט רשאים לפסוק נועד להעניש את המזיק על התנהגותו המזיקה ובכך לבטא סלידה ממנה. "יושם דגש על חוצפתו של הנתבע לטעון בכתבי הטענות, בהכחשתו את עובדות התביעה, כי התובעת דרשה ממנו קיום יחסי מין בתדירות גבוהה בה לא עמד, מספר פעמים ביום, ואף היתה מתקשרת למקום עבודתו בדרישה שיגיע לביתם על מנת לקיים יחסי מין - זאת בעוד הנתבע הודה למעשה בחקירתו כי איננו מסוגל לקיים יחסי מין כלל", כתבה השופטת בהכרעתה.
באשר לנזק, השופטת גזרה את היקף הפיצויים מהפיצוי הניתן לפי חוק איסור לשון הרע. "הנזק הנפשי ורגשי שנגרם לתובעת איננו פחות, והוא אף חמור יותר מהנזק הנפשי שנגרם כתוצאה מהוצאת לשון הרע, אשר מבצעה יכול שיחוייב בפיצוי של עד 100,000 שקל, בנסיבות בהן היתה כוונה לפגוע - אף בלא הוכחת נזק", ציינה מימון.
לבסוף קבעה השופטת כי לאור הנזק הרגשי הכבד, הפגיעה בחירותה של האישה שרומתה להיכנס לחיי נישואים שלא רצתה בהם, אובדן יכולת הבחירה כתוצאה מהסתרת המידע בדבר העדר יכולתו של הנתבע לקיים יחסי מין והפגיעה בשל היותה בסטטוס "גרושה" - יפצה אותה הבעל בסכום של 120 אלף שקל בגין הנזקים הלא ממוניים, וכן ישלם לה 30,000 שקל בגין הוצאות שהוציאה האישה עבור חתונתם ו-5,000 שקל הוצאות משפט. (תמ"ש 24760/08).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
