מסע בעקבות הקרנות העוקבות

אבל מהי בעצם קרן עוקבת? ראשית, אל תתבלבלו: קרן עוקבת אינה קרן שמטרתה לעקוב אחר מדד יחס (בנצ'מרק) מוכר - אלה הן הקרנות המחקות וקרנות הסל (או כפי שהן נקראו בעבר קרנות האינדקס). אלה האחרונות מנסות על פי ההגדרה לתת את התשואה הקרובה ביותר לזאת שנותן מדד היחס המוגדר, וקל לזהותן ככאלה כי בדרך כלל שמותיהן מכילים בתוכם את שם המדד.

לעומתן, הקרנות העוקבות הן קרנות המתחייבות להשקיע בעיקר באג"ח (מינימום 50%) ובמניות במינונים שונים. אז אחרי מה בעצם הן עוקבות? ה"מדד" שלהן הוא בעצם תיקי ההשקעות המומלצים, כפי שהם מופיעים באתרי האינטרנט של הבנקים השונים (ראו טבלה).

כפי שניתן לראות, המלצות הבנקים הן כלליות ועל פי רוב הקרנות העוקבות יכולות לחרוג מהמלצות אלה ב-5% מעל ומתחת להמלצה. ועדות ההשקעה של הקרנות לוקחות בחשבון את המלצות הבנקים, בהנחייתן את מנהלי ההשקעות של הקרנות הללו.

15% מכלל הקטגוריה

איך הכל התחיל? לפני כשש שנים, עוד טרם ועדת בכר ומכירת ניהול הקרנות מהבנקים, חברות ניהול הקרנות של בנק לאומי - פיא ופסגות - רצו ליצור מוצר שיועצי הבנק יוכלו לאמץ בקלות. לצורך כך הם הקימו קרנות שעוקבות אחרי המלצות ועדת ההשקעות של הבנק כפי שהן באות לידי ביטוי במערכת הייעוץ (ששמה בבנק הוא Best Invest).

למרות ששמן של הקרנות מכיל את שם המערכת, שלוש הקרנות העוקבות לא הצליחו למשוך לאורך השנים כסף רב במיוחד מיועצי בנק לאומי לעומת הקרנות האחרות בקטגוריית ההשקעה "אג"ח כללי". הגימיק השיווקי של הקרנות העוקבות לא תפס ולא הועתק על ידי חברות נוספות עד לשנים האחרונות.

רק לפני שלוש שנים החלו מנהלי קרנות רבים לחתום על הסכמים לקבלת פרסומים של תמהיל אפיקי ההשקעה של התיקים המומלצים של הבנקים, לצורך ניהול מדיניות ההשקעות של הקרנות. בשלוש השנים הללו נחתמו עשרות הסכמים ליצירת קרנות עוקבות עם הבנק הבינלאומי (15 קרנות) ועם בנק מזרחי (11 קרנות). נכון להיום מספר הקרנות העוקבות מגיע לכ-15% מכלל הקרנות בקטגוריית ההשקעה "אג"ח בארץ אחר - כללי" ושווי הנכסים המנוהל בכל הקרנות העוקבות מהווה רק כ-10% מכלל השווי המנוהל בקטגוריה.

מצד בתי ההשקעות שמנהלים את הקרנות, ניהולן של קרנות עוקבות היא החלטה עסקית-שיווקית, מכיוון שבאמצעות הקרנות העוקבות מבטיחים המנהלים שהקרן שלהם תופיע במערכות הייעוץ של הבנק, ותזכה לתשומת הלב של היועצים בבנקים הרלוונטיים. זאת בזמן שכיום, לאחר ועדת בכר והפרדת חברות הקרנות מן הבנקים, הגישה של בתי ההשקעות אל היועצים היא מוגבלת, ולא ישירה כפי שהייתה בעבר.

בתי ההשקעות לא מסתפקים כמובן רק בקרנות העוקבות, ול-99% מהמנהלים שמנהלים קרנות כאלה ישנן קרנות נוספות באותה קטגוריה ובעלות אותה מדיניות השקעה, שאותן הם בוחרים להציע ללקוחות שאינם קשורים לבנק הספציפי עמו נחתם ההסכם על חיקוי מדיניות ההשקעה.

תשואה נמוכה לאורך זמן

עובדה זו מעלה מספר שאלות: האם הקרן העוקבת של מנהל מסוים אינה טובה מספיק עבור כלל לקוחותיו, ללא קשר לבנק שבו נמצא חשבונם? האם כדאי להשקיע בקרנות העוקבות או בקרנות הרגילות של אותו מנהל? ועל היועצים לשאול את עצמם האם הקרנות העוקבות הן באמת קרנות שיש להמליץ עליהן?

לכאורה, קיים יתרון של בקרה בקרנות העוקבות משום שוועדת השקעות או מחלקה אנליטית של הבנקים היא שמכוונת את השקעותיו של הגוף המנהל ואת מנהל ההשקעות עצמו. מבדיקתנו עולה כי כמעט כל הקרנות העוקבות הן קרנות יותר סולידיות, בעלות רמת חשיפה (בטא) נמוכה באופן משמעותי לשאר הקרנות בקבוצה שלהן, בכל אחת מרמות החשיפה למניות (ללא חשיפה, עד 10%, עד 30% ועד 50%).

כלומר, במילים אחרות, הקרנות הללו הן פחות תנודתיות. אך מצד שני, רוב הקרנות העוקבות אינן מצליחות לייצר תשואה עודפת, מעבר לרמת הסיכון אליה הן נחשפות, גם בהתחשב ברמת הסיכון הנמוכה שלהן. ומכאן, שלאורך זמן, השקעה בקרנות העוקבות מייצרת תשואות נמוכות באופן משמעותי ביחס לקרנות אחרות באותה מדיניות השקעה.

מכך יש להוציא שלוש קרנות עוקבות - שתי קרנות שמנוהלות על ידי הראל פיא וקרן המנוהלת על ידי אוריון - שלמרות שהן דומות לקרנות העוקבות האחרות ברמת הסיכון שלהן, הן מצליחות לייצר ביצועים גבוהים ביחס לרמת הסיכון, לאורך זמן.

לגבי שתי קרנות אחרות, "מיטב עוקבת אג"ח ללא מניות" ו"איילון מנוהלת עד 15", חשוב לציין כי הן קרנות הטרוגניות ביחס לקבוצת קרנות האג"ח כללי, ורמת ההתאמה של הרכב נכסיהן להרכב הנכסים המאפיינים את הקבוצה היא נמוכה. לכן מיקום ביצועיהן ודירוגן מושפע יותר מהיכולות הביצועיות שהן מפגינות מול מדדי השוק, ולא מול הקרנות בקבוצה.

מה אנו למדים אם כך מהמלצת מערכות הייעוץ בבנקים על הקרנות העוקבות?

אם ביצועי הקרנות העוקבות נמוכים מביצועי הקרנות המקבילות באותה מדיניות השקעה, מדוע ממליצים היועצים בבנקים על הקרנות האלה? כיצד קרנות עם ביצועים עקביים נמוכים מצליחות להופיע כמומלצות במערכות הייעוץ של הבנק הבינלאומי ובנק מזרחי? מה הקריטריון המוביל את המלצות מערכות הייעוץ של בנקים אלה? האם הקרנות העוקבות מומלצות רק ללקוחות שהצהירו, למשל, כי הם מעוניינים בתיק ובו קרנות עם רמת סיכון נמוכה מאוד?

מכיוון שמערכות הייעוץ של הבנקים אינן שקופות ואינן אחידות, קשה לדעת מה הם המניעים המובילים להמלצה על קרן זו או אחרת. לכן גם קשה לנו להשיב בצורה ישירה על השאלות שהעלנו. מה שבטוח הוא, כפי שעולה מהבדיקה שערכנו, שכדאיות ההשקעה בקרנות אג"ח כללי צריכה להיבחן בהתאם להצלחה עקבית של מנהל השקעות במדיניות וברמת סיכון ספציפית, ולא בהתאם לשאלה האם הקרן היא קרן עוקבת או לא.

הכותבת היא מנהלת תחום דירוג נכסים מנוהלים, ב-S&P מעלות