חנין זועבי זה רע לערבים

יש דברים שח"כים ערבים כמותה צריכים לעשות, לפני שהם מלבים גאווה לאומית פלשתינית

כשחברת הכנסת חנין זועבי והשיח' ראאד תומכים במשט השטנה של הספינה "מרמרה", ויוצאים כנגד זכותה של ישראל להגן על עצמה, הם פוגעים באזרחי ישראל הערבים.

כשהם שוללים את זכות הפיקוח על הסחורות הנכנסות לרצועת עזה, הם מציבים את ערביי ישראל בתודעת אזרחי ישראל היהודים, בצד אחד עם אויבי המדינה וחורשי רעתה - עם העומדים עליהם לכלותם.

בעוד מדינת ישראל מתחבטת בשאלה האם לאפשר לוועדת חקירה לחקור את ההשתלטות על ספינות המשט לעזה, ובזמן שאלפי אזרחים מביעים תמיכה בלוחמי השייטת ובזכותה של ישראל להגן על עצמה, השיח' ראאד צלאח וחה"כ חנין זועבי מפנים את אור הזרקורים העולמי לעמדתם של "הציבור הערבי בישראל" בסוגיה. אליבא דגישתם, ערביי ישראל כולם כאיש אחד תומכים במאבק החמאס לרצועה פתוחה ממפקחים, לרצועה פתוחה למטענים, פתוחה לסיכונים.

הם הרי רואים בעצמם את המייצגים האמיתיים של ציבור זה, כשלנגד עיניהם עומדת צדקת הנרטיב הפלשתיני והחובה להשחיר את הנרטיב הציוני. בעיניהם, לא קיים נרטיב ישראלי. דומה כי הם נבחרו לייצג את הפלשתינים ולא את ערביי ישראל.

רוב רובו של ציבור ערביי ישראל, מורכב מאזרחים המעוניינים לחיות בשלווה ובדו קיום.

הבעיה היא שבדבריהם, מכתימים זועבי וצלאח את כלל האוכלוסייה הערבית, פוגעים בתדמיתה, ומחבלים במאמציה להשתלב כשוות זכויות. מדוע לא נזכה כבר לראות את הפרלמנטרים הערבים הישראלים דואגים לדברים אחרים מלבד לנושא הפלסטיני? מדוע הם צריכים להיות נושאי הדגל של הלאומיות הפלסטינית? מדוע לא יתנתקו לרגע קט מהפטרונות על הסבל הפלסטיני ויביטו בצורה נכוחה במה שאירע על גבי סיפון המרמרה. מי היה מאמין שאחרי לינץ' שכזה עוד נשמע את חנין זועבי מדברת על חיילים רוצחים ועל פעילי שלום תמימים.

להלן רשימת מכולת שהח"כים הערבים יכולים לקבל במאמר זה חינם אין כסף, אשר קידומה יתרום רבות לרווחתם של הערבים בישראל:

  • קידום חברתי ותעסוקתי של נשים
  • הכנת תוכניות מתאר
  • הקמת אזורי תעשיה ביישובים הערביים
  • קידום השקעות ומיזמים מתקדמים ביישובים הערבים
  • השגת מלגות להשתלבות הדור הצעיר בלימודים אקדמאים ייעודיים
  • שילוב ערבים במשרות בכירות במשק
  • חיזוק השידור הציבורי בשפה הערבית

כאשר אותם ח"כים נשאלים על מצבם בישראל הם מיד מפריחים לאוויר טענות על "קיפוח", "אפליה", "הדרה ממשאבים". חבל שבזמן שהם יכולים לפעול לתיקון עוולות אלו ולשיפור מצבם החברתי-כלכלי של צאן מרעיתם, הם בוחרים לדאוג לאינטרסים של בני האומה האסלאמית והעם הערבי, ודווקא של אלה המתגוררים בישות עוינת שראשיה, תושביה ותומכיה הכריזו חמס כנגד קיומה של ישות ציונית במרחב הים תיכוני: "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד".

הם אינם יכולים לזכות לסימפטיה והזדהות של הציבור היהודי במאבקם. הצרה היא שהם גורמים לדה לגיטימציה, להתרחקות ולשנאת האחר.

ראוי כי אותם פרלמנטרים ערבים יתנו את הדעת לעובדה שהם חיים במדינת ישראל, המאפשרת להם חופש ביטוי ייחודי ויוצא דופן. שיזכרו שהם נבחרו לכנסת ולא לפרלמנט אחר, ושישאלו את עצמם ביושר: האם תחת שלטון החמאס הם יוכלו לקדם נושאים מעין אלה בצורה טובה יותר. כי אם התשובה היא לא, אז כדאי שיתרכזו בקידום האינטרסים של ערביי ישראל.

הכותב הוא מזרחן וד"ר ללימודי ארץ ישראל המומחה לסכסוך הישראלי-ערבי, ודובר משרד התקשורת