ארץ הטייקונים הבלתי מוגבלים

הרגולציה גרמה לטייקונים ישראליים להעביר את הונם לחו"ל, אל מדינות שבהן עושר אינו פשע

גל הפופוליזם שהציף לאחרונה את התקשורת מסרב לדעוך. כל מי שעט בידו ונגישות לאמצעי התקשורת הצטרף לחגיגה, תוך שהוא מגלה דעתו כי יש לקצץ בשכר הבכירים בחברות הציבוריות או להגבילו.

הגדיל לעשות שר הרווחה, יצחק הרצוג, בהצהירו כי "הקיצוץ בשכר הבכירים יפתור חלק מחוליי המשק ויאזן את הפערים בחברה". זו גישה הרסנית, הנוגדת את עקרונות דיני החברות, את טובת המשק ואת התפתחותן של החברות הציבוריות.

חברה (פרטית וציבורית), היא למעשה חוזה תלת-צדדי בין בעלי המניות לבין עצמם ובין החברה לבעלי מניותיה. החוזה הוא כלי שנועד לאפשר לצדדים לעגן את ההסכמות שביניהם במסמך מחייב. החוק כמעט ואינו מתערב בתוכנו של החוזה.

בדומה לכך, נקודת המוצא של חוק החברות היא מתן אוטונומיה לבעל המניות לעצב את התכנים החוזיים שעל בסיסם פועלת החברה, תוך התערבות מינימלית, וזאת רק במקרה בו קיים כשל שוק המצדיק זאת. הניסיון לצבור נקודות בקרב הציבור על-ידי חקיקה המגבילה את שכר הבכירים יגרום לבסוף לכך שמנהלים מוכשרים ינטשו את החברות הציבוריות.

רגולוציה מחמירה

מרבית העושר של מדינת ישראל מצוי בידי כמה משפחות. משפחות רבות גייסו הון מהציבור באמצעות חברות ציבוריות שבהן הן שולטות. חברות אלה נתונות לרגולציה מחמירה, שמטרתה למנוע בזיזת כספי הציבור על-ידי בעלי השליטה.

בפועל, כצפוי, הרגולציה אינה משיגה את מטרתה. נהפוך הוא: היא יוצרת תמריץ שלילי, מונעת את התפתחות החברות ומקנה במקרים רבים יתרונות למיעוט, הנמצא בעמדת כוח סחטנית.

רגולציה זו גרמה לטייקונים ישראליים רבים להעביר את הונם לחו"ל, אל מדינות בהן העושר אינו פשע. מטבע הדברים, אנשי העסקים מעוניינים לנהל את עסקיהם במדינות המאופיינות בוודאות כלכלית - ולא במדינה שבה כל יום נוחתת עליהם גזירה חדשה.

אבטלה בפתח

אם לא נפסיק את מחול השדים הפופוליסטי סביב העשירים, הם פשוט ייעלמו אט-אט מהנוף שלנו, ויעתיקו את עסקיהם לחו"ל. השכירים שהם מעסיקים יהפכו למובטלים, והמדינה תשלם דמי אבטלה גבוהים בהרבה מהתועלת שתצמח מהקטנת שכר הבכירים.

גישה זו, ככל שהיא נשמעת לכאורה נאותה ומתוחכמת, אין בה כדי לסייע בפתרון הבעיה. טלו לדוגמה את אפריקה ישראל. האם בתקופת המשבר שבו היא היתה נתונה, היא לא הייתה זקוקה למנהלים הכי טובים שניתן למצוא? התשובה ברורה. אבל לפי הגישה הפופוליסטית, לא ניתן לתגמל את המנהלים - שהרי החברה הפסידה.

חברי הכנסת הנכבדים, אנא מכם - הניחו לחברות הציבוריות ולשכר הבכירים! תנו לכוחות השוק לפעול וחפשו דרך אחרת כדי לצמצם את הפערים החברתיים ולשפר את תדמיתכם. אם אתם זקוקים למספר עצות - הנה לכם: בטלו את המוסד המגוחך של "שר בלי תיק", הגבילו את תקרת ההוצאות של אנשי ציבור בחו"ל, ואולי גם תוותרו על ה-iPhone וה-iPad - ואת עלות המכשירים תרמו לשכירים קשי היום.

הכותב הוא בעל משרד עורכי דין המתמחה בדיני חברות.