האינטרנט לא רלוונטי

גוגל מתיימרת לסדר מידע, ופייסבוק - להביא את התוכן המתאים לנו. שתיהן חוטאות לכוונתנו

דווקא נושאות הבשורה הגדולות של המרחב הדיגיטלי - פייסבוק וגוגל - הן ש"מזהמות" את הבאר ממנה אנחנו שותים, והרבה מהתוכן שהצינורות המרכזיים של האינטרנט מציעים לנו היום הוא טראש פופוליסטי שאינו מרחיב במיוחד את הדעת, או כזה המונע על-ידי אינטרסים מסחריים.

מה באמת מעניין אותנו באינטרנט? בין גלי ההדף שפייסבוק יוצרת בימים האלה התעוררה שאלה אחת, רלוונטית אם תרצו: עד כמה התכנים שאנו יונקים מהאינטרנט הם בעלי ערך, כלומר גם רלוונטיים וגם חשובים.

"רלוונטי" הוא תוכן שחיפשנו בפועל וגם תוכן שהציפו עבורנו ובאמת עשוי לעניין אותנו. "חשוב" יכול להיות תוכן המוגדר כאיכותי, כיעיל או כחיוני.

היום, כשפייסבוק הופכת להיות סביבת המגורים שלנו, וגוגל כבר מזמן משמש כגורו המספק מענה לכל תהייה - צריך לברר מי יכול או רשאי לקבוע מה באמת מעניין אותנו, בייחוד כשההגדרה אינה חד-משמעית.

עד לפני רגע מרכז העולם המקוון היה הפורטלים, שעורכי התוכן שלהם בחרו עבורנו את שיחת הרגע בכל תחום וקבעו מה ראוי יותר לקידום. והנה עידן חדש הגיע, והוא מאיים לייתר את אנשי המקצוע.

הרשת מאכלסת יותר יצרני תוכן היום מאי-פעם, ולבטח הרבה יותר 'עורכי' או 'מגישי' תוכן. אלה הם אתם, החברים שלכם וגולשים אחרים, המעלים, מדרגים או מגיבים על תכנים. אבל, האם זה מספיק?

ניתן להתווכח על הסמכות של עורכי תוכן 'מקצועיים' לקבוע עבורנו, אבל היענות להמלצות שלהם (קרי, הביקור באתרים) פירושה שאנו סומכים על הבחירות שלהם שיעניינו אותנו, ומזה יוצא בעקיפין שגם אנחנו בוחרים. הבחירה מתחזקת כשאנו עושים שימוש במקורות שונים, וכך גם מצמצמים את ההישענות על אתר/עורך מסוים.

הבעיות שפייסבוק וגוגל יוצרות

גוגל מתיימרת לסדר את המידע ברשת. פייסבוק - למיין את התכנים ה"נכונים" עבורנו. שתיהן, במקרים רבים, חוטאות לכוונתנו. זה קורה בשני תרחישים מייצגים: כישלון לקלוע לטעמנו והפניה למידע שאינו בהכרח המידע המבוקש.

בפייסבוק, ה'פיד' המלקט תכנים ממעגל החברים שלכם אינו פילטר מהימן. אם תסקרו את רשימת החברים, לא תוכלו להבטיח שרובם שותפים להעדפות שלכם. גם אם אלה הם אנשים מהתקופה שיריתם יחד גונגלך מגגות, לא בטוח שגיבשתם טעם תרבותי דומה מאז.

הבעיה השנייה נוגעת לפלורליזם, לעושר תרבותי, למקורות ידע חדשים, להתפתחות ולפתיחות: כשרק אנו והחברים בוחרים מה יוגש לנו, אנו מסתכנים בהתעלמות מדברים הנמצאים מחוץ למעגל החברתי-תרבותי שלנו. התוצאה - סגירות, אי-התחדשות והפיכתנו לצאן שאינו מכיר שדה מרעה אחר.

שלישית, הקישור לדף יחיד בפייסבוק המייצג מונח כלשהו הוא בעייתי. מן הסתם, יכולים להיות דברים שונים העונים על הגדרה אחת (כפי שכותב אלכס איסקולד ב- Readwriteweb).

באופן דומה, בגוגל חשיבות הקישורים (ככל שיותר קישורים מובילים לאתר כלשהו - כך יתחזקו דירוגו והזיקה שלו לביטוי המקשר) הביאה לכך שהרבה קישורים יפנו למקום שלא אליו רצינו להגיע.

כמו כן, התועלת שבדחיסת ביטוי מסוים יותר פעמים בעמוד (צפיפות) או כמה שיותר ביטויים רלוונטיים לנושא מסוים בעמוד אחד - מעמיסה על הרשת ערימות של תוכן שניתן להגדיר כזבל.

נסו לבדוק, כשאתם מחפשים מידע אודות מוצר או שירות מסוים, כמה מתוך ה"מאמרים" שעלו נתנו באמת מידע יעיל ומבוסס, וכמה מקורם באתרי שותפים שמפנים לאתר בו ניתן לבצע פעולה שמטרתה הסופית רכישה, או "אתרים" המציגים בליל מלים מתובל בקישורים שמטרתו לקדם אתרים אחרים בתוצאות החיפוש.

התוכן ה'מלוכלך' (זה שמטרתו העיקרית אינה לספק את המידע) עשוי לכלול מידע ממוחזר, שטחי או מועתק, שקשה לדעת על כמה הנחות שגויות של הכותב הקודם הוא חוזר.

ולעומת תוכן סרק: זוכרים את אינדקס הקטגוריות של יאהו? אלה, אם תרצו, היו עורכי התוכן הקודמים של מנועי החיפוש ובכלל. קיטלגו את המידע הרצוי וקיבצו אותו כך שאתר ששובץ תחת קטגוריה קיבל גושפנקא אמיתית להשתייכותו לתחום, לרלוונטיות שלו. היום, כמובן, כמעט הכל אוטומטי.

מה נוכל לעשות כדי לשפר את היצע התכנים המוגשים לנו ברשת? מקבץ פתרונות אפשרי יכלול מאמצים לקידום הווב הסמנטי (שידאג, כשצריך, ש-Apple יוביל להגדרה של תפוח ולא לחברה הפופולרית ביותר בימים אלה), שינוי האלגוריתמים האחראיים להתאמה אוטומטית של תכנים, וכמובן - שימוש בגורם האנושי. עדיין ניתן לקרוא לזה עורכי תוכן.

פייסבוק, מצידה, תמשיך להפתיע בדברים שלא ידענו שאנחנו אוהבים ללחוץ עליהם.

* ירון אחר הוא סמנכ"ל ynet לשעבר והיום מנכ"ל קיוון אחר, תכנון אסטרטגי וניהול מיזמי אינטרנט.

צרו איתנו קשר *5988