"השופטים בביהמ"ש העליון עובדים קשה בצורה יוצאת דופן"

הלורד הארי וולף, 77, נולד בניוקסל בצפון אנגליה, להורים יהודים ילידי בריטניה. בימיו כ"צ'יף ג'סטיס" - המקבילה האנגלית, פחות או יותר, לנשיא בית המשפט העליון שלנו - הוא נחשב לסמן שמאלי של מערכת המשפט. העמדות שהביע ופסקי הדין שכתב רכשו עבורו את המוניטין של שופט ליברלי, לוחם עיקש נגד כל ניסיון פגיעה בעצמאות השופטים ובכוחו של בית המשפט, ומגן נחרץ על זכויות אדם, גם אם הוא מהגר לא חוקי, פורץ או רוצח.

בלשון מנומסת אך בוטה וולף לא היסס לתקוף שרי פנים על "החלטות הנוגדות את החוק" נגד מהגרים, וגם היטיב להשתמש בעיתונות במלחמתו נגד רפורמה שאיימה להפחית מכוחו של בית המשפט. עיתונים מכובדים כגון ה"גרדיאן" כינו אותו "קוץ בעקביהם של שרי הפנים".

הצהובונים השתוללו לגמרי כאשר הכריז כי לאור העומס הבלתי נסבל בבתי הכלא, וגם מתוך ראייה משקמת, עדיף כי פורצים לא אלימים, שאלה עבירותיהם הראשונות, לא יישלחו לכלא אלא יוכפפו לפיקוח הדוק של קציני מבחן: ה"דיילי מייל" כינה אותו "ידידו הטוב של הפורץ"; ה"סאן" שלח משאית עם מובילים כדי לגנוב את חפציו מבית המשפט; צהובון אחר שלח אנשים מחופשים לפורצים, בפנים רעולות ועם שקים שעליהם רשום "שלל", לטפס על קירות ביתו. על כן אפשר לומר בביטחה שוולף מבין היטב את המשמעות של מעמד מערכת המשפט - ובעיקר את הבעיה שבמתקפות כלפיה ובקריאה להגביל את סמכותה.

"אם בית משפט אינו מושא למחלוקות, אני חושש שזה מעיד על כך שהוא אינו עושה את עבודתו", הוא אומר. "אם לבית משפט יש סמכות, כמו לבית המשפט שלכם ולבתי המשפט באירופה, והוא ממלא את תפקידו בהגנה על זכויות אדם, מטבע הדברים יתעוררו מחלוקות. צריך להבין שרבות מההחלטות שמונחות לפתחו של העליון מאוד קשות, כי זכויות הפרט הללו שאנחנו מדברים עליהן לא מוגדרות בבהירות, ובהרבה מקרים מוטל על השופט להכריע לכאן או לכאן. לא תמיד הכרעתו מוצאת חן בעיני כולם, אבל לא ראוי בעיניי לבקר את בית המשפט מפני שהגיע להכרעה שונה ממה שנראה למישהו".

"לא קל להיות שופט בישראל"

* אתה ודאי מכיר את הקולות הקוראים לרסן את האקטיביזם השיפוטי; לדוגמה, עמדותיו של שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן.

"כן, שמעתי. פגשתי את דניאל פרידמן. אם תביטי בכמה מההכרעות המשפטיות שלי, תביני שהוא ואני לא בהכרח רואים עין בעין, וזה אנדרסטייטמנט. יש ביקורת אחת שאני לא חושב שמישהו ימתח על בית המשפט העליון שלכם: איש לא יוכל לטעון שהם לא עובדים קשה באופן יוצא דופן. העומס על השופטים שלכם עצום, ואני חושב שעליכם להקים ערכאה שיפוטית נוספת, שתטפל בערעורים ותסיר חלק מהעומס הזה".

* בשנה האחרונה קרו כמה אירועים חריגים בתחום האלימות נגד שופטים: על נשיאת העליון ביניש נזרקו נעליים, מכוניתו של אחד השופטים הוצתה, ורבנים יצאו נגד בג"ץ.

"אכן", הוא נאנח, "לא קל להיות שופט בישראל. המצב אצלכם בהחלט מעורר דאגה. "אלה שתוקפים את בית המשפט שלכם מפני שהוא עושה מה שהוא עושה תוקעים גול עצמי", הוא אומר. "אלה שרוצים להקטין את הכוח ואת המעורבות של בית המשפט לעתים קרובות לא מבינים שהם האנשים הכי תלויים בבית המשפט. שלטון החוק מגן על כולם, ואל לנו לתקוף את זרוע עשיית הצדק. זה לא רק מזיק לבית המשפט ולמוניטין שלו, אלא גם לאזרחים".

הרציונל מאחורי צווי המעצר

כשוולף מדבר על טובת מערכת המשפט הישראלית כטובתם של אזרחי ישראל, הוא לא מתכוון רק ברמה השיפוטית, אלא אפילו במישור ההסברתי. בעיניו, מערכת המשפט בישראל מסייעת לדימוי שלה כמדינה דמוקרטית, בתקופה שבה היא מואשמת ברחבי עולם כמדינה שמפירה זכויות אדם.

"אחד הדברים המשמעותיים הנזקפים לזכותה של ישראל הוא שיש לה בית משפט ששומר על החוק", הוא מפרט. "כשאני שומע אנשים שמדברים על כך שישראל עושה עוולות כאלה ואחרות, אני אומר, הפסיקו רגע וראו איזה בית משפט יש לה".

* הביטוי "הכול שפיט" מקובל עליך?

"היו לי לעתים דיונים עם אהרן ברק על אספקטים שונים של החוק, ולא תמיד הסכמתי איתו".

* הוא קיצוני ממך בנקודה הזאת?

"לא הייתי משתמש במילה קיצוני. אני חושב שהוא הפך לנוקשה יותר ממני בדעותיו בעקבות כמה פרשות מהותיות וקשות. אנחנו, הבריטים, יותר שמרניים בפילוסופיית המשפט שלנו, אבל אנחנו מדביקים את הפער מהר. יש בבית המשפט האנגלי החלטות שמתקבלות עכשיו, שלפני 15 עד עשרים שנה אי-אפשר היה אפילו לדמיין אותן".

* איך אתה מרגיש לגבי העובדה שיש קצינים ופוליטיקאים ישראלים שמונעים מלנסוע לבריטניה, כיוון שצווי מעצר תלויים נגדם שם?

"הממשלה היוצאת הכירה בכך שזה לא נאות, ואני בטוח שהממשלה החדשה תטפל בבעיה. זה לא צריך להיות כך. אבל צריך להבין את הסיבה: בבריטניה אנחנו גאים בכך שכל אזרח הסבור שבוצע פשע, עומדת לו הזכות להביא את המקרה לבית המשפט. זוהי הגנה גדולה למקרה שמסיבה זו או אחרת הרשויות אינן עושות זאת".