הבנק הלאומי החדש

בנק לאומי אותו כולנו מכירים, בנק בבעלות המדינה שמאז 1995 מנוהל על ידי גליה מאורואיתן רף, הולך ומשתנה. מחר יסתיים הפרק הראשון, כשיו"ר חדש ייבחר במקום רף הפורש. אבל זו רק ההתחלה. בשנתיים הקרובות נראה - לא בהכרח בסדר הזה:

1. את המדינה מוכרת את מניותיה ויוצאת מהבנק
2. את ההנהלה הוותיקה מתחלפת
3. את התגבשותו של גרעין שליטה ואת החלפת המנכ"לית

שטייניץ - רצה להשפיע על היו"ר

שר האוצר, יובל שטייניץ, האיש שחתום על התקציב הדו שנתי - שהוא מבחינתו כנראה ההישג הגדול ביותר בכלכלה הישראלית מאז תוכנית הייצוב - עומד לזקוף לזכותו הישג ממשי יותר: מכירת הבנק האחרון שנותר בידי המדינה.

באוקטובר האחרון הבין שטייניץ כי למדינה אין יכולת אמיתית למכור גרעין שליטה למשקיע אסטרטגי (ולו מהסיבה הפשוטה שאין בידיה את שיעור המניות הנדרש לגרעין כזה). מאז הוא מודיע בראש חוצות על כוונתו למכור את המניות דרך שוק ההון.

עברו תשעה חודשים והמכירה מתעכבת. לשטייניץ הייתה סיבה רשמית מצוינת לעיכוב: התיקון לחוק מראני עוד לא נחקק, ובלעדיו לא יוכל בנק ישראל לפקח כיאות על בנק ללא גרעין שליטה. אבל זהו כמובן רק תירוץ, בנק ישראל הבהיר לא פעם כי מבחינתו אפשר להתקדם עם המכירה במקביל לחקיקה, וממילא התיקון לחוק לא יהיה רלוונטי לפני הקיץ הבא.

הסיבה האמיתית לעיכוב הייתה הרצון של שטייניץ להשפיע על זהות היו"ר החדש, אך מרגע שזה נבחר אין עוד סיבה לעיכוב, ומכאן ואילך מדובר בעניין טכני. האוצר צריך לקבל את אישור ועדת הכספים למכירה, לבחור בנק השקעות מלווה, ולהפיץ את המניות.

התמריץ של שטייניץ הוא תקציבי: תמורת ההפרטה, 2 מיליארד שקל, שתופנה להורדת החוב ותקל דרך הפחתת הריבית, על התקציב. בדרך ישנה גם התלבטות האם לחכות עד לחלוקת דיבידנד גדול המוערך בכמיליארד שקל, אך הדיבידנד צפוי רק בסוף השנה במקרה הטוב, וחלקה של המדינה יהיה כ-100 מיליון שקל. לא סכום שצריך להתעכב בגללו כששני מיליארד שקל מחכים.

לכן, ברגע שהאוצר ישלים את ההכנות הטכניות, ובהינתן שוק הון סביר, יופצו המניות. לדברי גורמים באוצר זה יקרה בכל תרחיש, עד סוף השנה.

אליהו - נכס להוריש לילדיו

שטייניץ ייצא ושלמה אליהו יכנס, כך לפחות אליהו היה רוצה שהדברים יתנהלו: המדינה מוכרת, אליהו מגבש - לדבריו תוך 60 יום - גרעין שליטה, מקבל אישור מבנק ישראל ויש לנו בעלים חדש.

רק שהעניינים לא ילכו כל כך חלק. אולי זה לא נעים לו לשמוע, אבל בבנק ישראל לא רוצים בשלמה אליהו כבעלים של לאומי. למה? ככה. לכן בנק ישראל יעשה כל שביכולתו לעכב, להשהות ולמסמס את מתן היתר השליטה לאליהו.

הטקטיקה תהיה מלחמת חפירות. הפיקוח על הבנקים יוציא לאליהו ולשותפיו העתידיים את הנשמה, ידרוש מהם דרישות שונות ומשונות, התפשטות מלאה, חשיפת מקורות ההון וחשיפת האינטרסים הגלובליים, בדיקת מקורבים, חברים ושותפים עסקיים בעבר ובהווה.

אישור דירקטורים חדשים בלאומי, כשכל אחד ואחד מהם מוכר היטב לבנק ישראל, לקח שישה שבועות. כמעט חודש לקח לדירקטורים רק לאסוף את המסמכים שביקשו מהם. בדיקת הנאותות לסרברוס נמשכה שנה וחצי ולא הסתיימה. כמה זמן ייקח לבדוק את אליהו ואת שותפיו? שנתיים, שלוש, נצח?

החוק נותן לבנק ישראל סמכויות נרחבות. אין לפיקוח על הבנקים מגבלת זמן, אין לו חובה לנמק, בנק ישראל יכול לתת תשובה שלילית או להמשיך לבדוק עד הודעה חדשה. בדיקת נאותות לדירקטורים מוגבלת ל-60 יום, בדיקת נאותות לבעלים לא מוגבלת בזמן.

ואם המבקש ירצה לפנות לערכאות? בבקשה, נראה מי יהיה השופט שיורה לרגולטור להאיץ בדיקת נאותות להיתר שליטה בבנק. בייחוד אחרי משבר פיננסי שכמעט השמיד את המערכת הפיננסית העולמית.

לכן שכר אליהו את חיים רמון, לא כדי שיעזור לו לגבש גרעין שליטה. בשביל לארגן שותפים מהמגזר העסקי אליהו לא זקוק לעזרה, הוא בונה על מבטחי משנה ואיתם הוא יודע לדבר לבד. תפקידו של רמון הוא לרכך את בנק ישראל, ולהפעיל את השפעתו וקשריו כדי שהפיקוח על הבנקים יהיה ידידותי יותר.

ובכל מקרה, לאליהו יש סבלנות. המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, נמצא בשנתו האחרונה, נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לא יסיים קדנציה מלאה, כך שיש לו עוד שנתיים וחצי עד שלוש בתפקיד. אולי מחליפיהם יהיו נוחים יותר. אליהו יחכה. מבחינתו בנק לאומי זה הנכס שהוא רוצה להוריש לילדיו ויש לו הרבה סבלנות.

חזקיהו - 3 תנאי סף

האם רק אליהו יכול לגבש גרעין שליטה? מובן שלא. ארבעה אנשי עסקים (מותר לצרף קרן פרייבט אקוויטי אחת) שכל אחד מהם מחזיק כ-5% מהמניות, יכולים לחבור (באישור הרגולטור) ולגבש גרעין שליטה.

כאן נכנס חזקיהו לתמונה עם תנאי סף: בנק ישראל רוצה לפחות שלושה מרכיבים בגרעין השליטה שיאזנו זה את זה, כדי שלאף אחד מהם לא יהיה רוב. בנוסף, כל מועמד צריך להציג איתנות פיננסית: הון פנוי חופשי מחובות בשווי הכפול משווי המניות שיחזיק.

ומה לגבי ניגודי העניינים? בנק לאומי מהווה שליש מהמשק, ולכן כל רוכש ישראלי קשור אליו בדרך זו או אחרת. ואם לא הוא אז חברה שבבעלותו, או קרוביו או שותפיו. אי אפשר להימנע מכך, המשק קטן מדי. ואם יש למועמד החזקה ריאלית משמעותית, צפויה הרמת גבה רגולטוריות מטעמי ריכוזיות.

ואם יימצאו ארבעה מלאכי שמיים, שעומדים בכל הדרישות, אין להם ניגודי עניינים והם מסוגלים לחבור ביחד, נחזור שוב לאליהו. לו יש 9.7% מהמניות, שאינם מספיקים לגרעין שליטה, אבל מספיקים כדי לעשות רעשים, להפריע, לעשות צרות ולהקשות על בעלים שיחזיק רק 20%.

כך שבכל תרחיש, גיבוש גרעין שליטה ייקח חודשים רבים ומתן היתר השליטה לפחות שנה וחצי. ומה קורה בינתיים בבנק? ההנהלה פועלת ללא בעלים, ומתוך הוואקום מתחזק שלטון המנהלים.

מאור - מספר חודשים קריטיים

הוואקום מחזק את גליה מאור. היו"ר חדש, ההנהלה מתחלפת, ורק מאור שם, סלע איתן מול גלי המשבר המתנפצים. מה היא צפויה לעשות? בחודשים הבאים היא תכניס את היו"ר לעניינים, ותראה איך היא מסתדרת איתו. במקביל, היא תטפל בשינויים הפרסונליים בהנהלה. אנשים יקודמו, אחרים יפרשו, רקפת רוסק עמינח, ראש החטיבה העסקית, צפויה לקבל סמכויות נוספות, ואם המשנה הבכיר, זאב נהרי, יפרוש, היא תהפוך למספר 2.

אחר כך תחליט מאור על המשך צעדיה. החודשים הקריטיים הם דצמבר 2010 עד מארס 2011. אחרי שתוכניות העבודה לשנת 2011 יאושרו, מאור תגיע לצומת. ביוני 2011 האסיפה הכללית השנתית תבחר חמישה דירקטורים חדשים, ומכאן סופרים לאחור.

אם מאור תרצה להתמודד לדירקטוריון היא תצטרך לעזוב את תפקיד המנכ"ל. כשהמדינה אינה בעלים מאור אינה חייבת בצינון, אבל היא תרצה להעביר תפקיד בצורה מסודרת, מה שיצריך זמן לוועדת איתור למנכ"ל, וזמן נוסף עד שהמנכ"ל החדש ייכנס לתפקידו, ובסך הכל כ-3-4 חודשים.

אם היא תחליט להתמודד היא צפויה להיבחר לדירקטוריון בקלות, ואז יצטרך היו"ר החדש להחליט אם הוא מתמודד מולה או מוותר לה על תפקיד היו"ר. אבל מאור לא חייבת להתמודד בשנת 2011. אולי נכון יותר מבחינתה למשוך עוד שנה, עד 2012. כך היא תוכל להכין את רוסק עמינח טוב יותר לתפקיד המנכ"ל, ואז גם היו"ר החדש כבר יספיק לסגור שנתיים בתפקיד, ויקל עליו לפנות את הכסא.

מה תעשה מאור בסופו של דבר? חוץ ממנה, וכנראה שגם מעו"ד דליה טל - היועצת המשפטית של דירקטוריון לאומי, וחברתה הקרובה ב-30 השנה האחרונות - אף אחד לא יודע.

eran-p@globes.co.il