ככה ייעשה לסרבן המזונות

השבוע התבשרנו על עוד יוזמה להצעת חוק חדשה להטלות סנקציות נוספות בהוצאה לפועל כנגד סרבני מזונות, קרי הגברים שאינם ממלאים אחר פסקי הדין או ההחלטות המחייבות אותם בתשלום מזונות לאישה ולילדים.

לא לגמרי ברור מתי גבר שלא משלם מזונות הופך מסתם חייב מזונות ל"סרבן" מזונות, שכן בחוב מזונות ניתן לפעול בהוצאה לפועל מיד לאחר אי-התשלום, אך לפי אחת מההצעות הרבות בעניין זה התואר מוענק למי שנמנע מלשלם מזונות במשך למעלה מ-3 חודשים.

יוזמות ורעיונות בנושא זה מתפרסמות מדי כמה חודשים במחזוריות מרשימה, לאחר שעוד ועדה ועוד ועדה יושבות על המדוכה, ולעיתים נדמה כי הן מתחרות בינהן במידת המקוריות והיצירתיות.

כך, למשל, היוזמה הנוכחית כוללת את ההצעה לשלול מסרבן מזונות את האפשרות לעבוד במוסד ציבורי, ולחייב את חברות הסלולר למנוע מסרבן מזונות שירות של טלפון סלולרי.

לפי הכיוון אליהן הולכות ההצעות, ההצעה הבאה תכלול איסור על מעצבי שיער לספר סרבני מזונות. כך גם תיגרם להם עוגמת-הנפש המבוקשת, וגם יהיה קל לזהותם בפומבי לפי שיערם הארוך.

קשה להימנע מלתהות עד כמה מהלכים כאלה הם באמת אפקטיביים. כמה מסרבני המזונות באמת מעוניינים לעבוד במוסד ציבורי, ואיך בדיוק זה יתבצע? האם בראיון העבודה ישאל המראיין את המיועד אם הוא סרבן מזונות? האם יתבקש המרואיין לספק תעודת יושר של אי-היותו סרבן, ובכלל, האם לא היה מוטב לאישה ולילדים שהחייב דווקא כן יקבל עבודה קבועה ומסודרת במוסד ציבורי - מה שבמקרה הטוב יקל עליו לממן את תשלום המזונות, ובמקרה הרע יקל על הזוכים לגבות את התשלום באמצעות עיקול המשכורת במוסד הציבורי.

כך גם לגבי הטלפון הסלולרי. האמנם שלילת הטלפון ירפה את ידיו של מי שטורח להתחמק במשך זמן רב ממזונות? האם הוא באמת יתקשה לרכוש טלפון על שם בן משפחה או פשוט לרכוש טלפון שאינו דורש הזדהות? וחשוב מכל, האם לא היה עדיף שהסרבן יחזיק בטלפון סלולרי שיכול להקל על זיהוי מקום הימצאו, במקרה של סרבן חמקמק במיוחד שהוצאה נגדו פקודת מאסר?

הבעיות בהוצאה לפועל של מזונות הן רבות, והסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה. בשנת 2006 היו 80,000 תיקי מזונות פתוחים בהוצאה לפועל. כיום מספרם עומד על 116,000, כלומר ב-4 השנים האחרונות מספר התיקים הכפיל את עצמו, וסך כל החובות תפח לכ-12 מיליארד שקל.

בממדים כאלה הוספת סנקציות שוליות לא תפתור את הבעיה, וכל המערך זקוק לרוויזיה יסודית. כבר משנת 2003 מתכנסות ועדות שונות בנושא, וניתנו לא מעט המלצות ענייניות לרפורמה יסודית במערכת ושינוי מבני מהמסד, אך שינויים אלה עולים כסף, ואילו הצעות חוק להטלת סנקציות אפשר להגיש מאה בפרוטה.

הצעד הראשון חייב להיות הקלת הליך הגבייה העצמאית של הנשים, שלא דרך הביטוח הלאומי. נשים שפונות בעצמן להוצאה לפועל מתייאשות ומרימות ידיים, לאחר שהן מבינות את כמות הזמן, האנרגיה וימי העבודה שצריך להשקיע בניהול תיק בהוצאה לפועל. הבירוקרטיה היא אין סופית, הסבר התהליך הוא לקוי, הטפסים קשים להבנה ומילוי, והתורים דורשים שעות של מריטת עצבים.

חלק מהפתרונות לבעיות אלה אכן דורשים הקצאת משאבים וכוח-אדם נוסף, אך חלקם פשוטים עד כדי גיחוך, כמו הוצאת חוברות הסברה מפורטות ומאוירות, אשר מסבירות בכמה שפות אך בלשון פשוטה את כל התהליך לפרטי-פרטיו, כולל מה צריך להביא (לא לשכוח כסף מזומן לאגרה), איזה טופס למלא ואיך.

צעד נוסף מתבקש הוא ייעול הגבייה של מזונות המשולמים דרך הביטוח הלאומי. מאחר שהליך ההוצאה לפועל מייאש, נשים רבות גובות את המזונות דרך ביטוח לאומי, על אף שברוב המקרים הן נאלצות לוותר בכך על חלק מהמזונות, ולהסתפק בתקרה שמציב הביטוח הלאומי.

את כספי המזונות שמשלם הביטוח הלאומי, ואשר יוצאים מכיסנו, משלמי המסים, הביטוח הלאומי מתקשה מאד לגבות מסרבני המזונות, ושיעור הגבייה עומד על כ-40% בלבד. המסקנה העגומה מנתון זה היא שסירוב מזונות הופך לעסקה משתלמת: אם האישה תפנה לגבות את המזונות על-ידי ביטוח לאומי, הרי שיש סיכוי של למעלה מ-50% שהמזונות לא ייגבו ממך כלל, ואם ייגבו, הרי שייגבו בחסר, שכן הם נגבים על-פי ההקצבה של הביטוח הלאומי ולא על-פי החוב האמיתי.

איך הגענו למצב הזה? אולי כי על הטיפול בחוב המזונות לביטוח הלאומי, העומד כיום על למעלה מ-3 מיליארד שקל, מופקד בביטוח הלאומי רק בידי עורך דין אחד שעובד כנראה מאד מאד קשה, ולכך גם עוד 5 ועדות ו-10 הצעות חוק לא יעזרו.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה וירושה.