קיצור הדרך של חיים פרייליכמן

ברגע אחד השתנה פתאום קולו של חיים פרייליכמן והפך לנוקשה. זה קרה בדיוק לפני שבוע, במהלך ראיון טלפוני שגרתי ביום פרסום הדו"חות של אגוד. עד אותו רגע היה פרייליכמן, המנכ"ל, קואופרטיבי, אבל השאלה בדבר ההצדקה לבונוס שקיבל לא מכבר, הפכה את השיחה לפחות נעימה. "התנהגנו על פי החוק ואין לי מה להוסיף מעבר למה שתואר בדו"ח", הוא ענה לבסוף ביובש.

לפני מספר שבועות קיבלו בכירי בנק אגוד, היו"ר זאב אבלס, פרייליכמן וחברי ההנהלה הבכירים, בונוס בסכום מצטבר 3.8 מיליון שקל. הבונוסים אושרו למרות שהתשואה על ההון של הבנק ב-2009 הייתה 6.6%, כאשר בהסכמי ההעסקה של בכירי הבנק נקבע כי הם זכאים למענק רק במקרה תשואה מינימלית בגובה 7.5% (למנכ"ל) או 7% (להנהלה).

הבעיה של פרייליכמן איננה ייחודית לו, אלא קיימת בכל הבנקים. הקריטריונים לקבלת מענקים שסוכמו בשנים 2005-2007 הפכו ללא רלוונטיים. אם בעבר דובר על יעד של תשואות דו ספרתיות (או במקרה של בנק אגוד חד ספרתי גבוה), הרי שבעולם של ריבית נמוכה, הלימות הון גבוהה וניהול סיכונים שמרני, היכולת לעמוד ברף הבונוס הפכה לקשה מאוד. ציון קינן, מנכ"ל הפועלים, הבין את זה, והוריד לאחרונה את רף הבונוס לעובדים מ-8.5% ל-7.5%.

הבעיה באגוד היא קיצור הדרך שנקט היו"ר אבלס. במקום לשנות את הסכמי ההעסקה ולהוריד את הרף, בחר אבלס בדרך הקלה. הוא התעלם מהרף והעביר החלטה בדירקטוריון לחלק בונוסים למרות אי העמידה בקריטריונים. אבל בכך לא נפתרה הבעיה.

מאחר שהתשואה על ההון של אגוד הגיעה במחצית 2010 ל-6.3%, וזו עדיין תשואה שאינה מזכה בבונוס. לא נתפלא אם בחודשים הקרובים נראה בבנק שינוי בהסכמי העסקת הבכירים, וקביעת רף פחות גבוה כמזכה לקבלת בונוסים.