בר רשות לא יכפה מכירה

הנתבע סיפח לביתו קטע מקרקעין שבבעלות מדינת ישראל הסמוך לביתו, כדי למנוע שטפונות בשל הבדלי גבהים. בית המשפט דחה את טענתו לפיה קיבל הרשאה בלתי הדירה מהמינהל, ודחה דרישתו לחייב את המינהל למכור לו את הקרקע ללא מכרז

סוגייה שבה ראובן מחזיק במקרקעין של שמעון לאורך שנים מבלי שהבעלים מגיש תביעת פינוי, והאם חזקה כזו יכולה לזכות את המחזיק בזכות כלשהי במקרקעין, נידונה בדרך כלל בתביעות פינוי מקרקעין. הדבר רווח יותר בתביעות של מינהל מקרקעי ישראל, החולש על מקרקעין בהיקפים עצומים.

באופן כללי המחזיק במקרקעין יכול להיות בגדר מספר רחב של מצבים. החל ממסיג גבול, דרך בר-רשות וכלה בבר-רשות בלתי הדירה, ואף במקרים נדירים ומיוחדים אף לזכות בבעלות.

בדרך כלל בתביעות מסוג זה סוגיית בר-רשות הינה הסוגייה הרלוונטית, באשר מייחסים לבעלים הסכמה שבשתיקה על דרך אי נקיטת פעולה. העניין נכון שבעתיים עת המדובר באדמות מינהל מקרקעי ישראל. בתי המשפט לא מצפים כי המינהל ינקוט בפעולת פינוי מיד עם הפלישה או היוודע דבר הפלישה.

לאחרונה בית המשפט השלום בהרצליה דן בסוגיה מעין זו בעניין ת.א 512/06 מינהל מקרקעי ישראל נ' ברכיל ברוך ואח', בפני השופטת אירית מני-גור. הנתבעים רכשו את ביתם שביפו בשנות ה-80. לטענת הנתבעים, בשל המצב הטופוגרפי, שביתם נמוך מאוד משטח אדמה הסמוך לביתם, וכדי למנוע הצפה ושיטפון משטח זה, נאלצו לגדר ולתפוס בו חזקה אחרי שלטענתם מינהל מקרקעי ישראל לא עשה זאת, וכי נציגי העירייה אף עודדו את מעשיהם.

עוד הנתבעים טענו כי על מינהל מקרקעי ישראל למכור להם את האדמה ללא מכרז, באשר אם יבנו בשטח הסמוך העניין יגרום להסתרת שמש ואור לבית הנתבעים.

השופטת מני-גור דחתה את טענות הנתבעים בקובעה כי לאור נסיבות של תיק זה ולאחר ביקור במקום מתברר, כי לנתבעים לכל היותר הייתה "הרשאה בחינם", וככזו ניתן לבטל אותה בכל רגע, תוך מתן התראת זמן סביר.

מני-גור קובעת כי הנתבעים רכשו את ביתם ביודעם את המצב הטופוגרפי, והמינהל לא אשם ביצירת המצב. לעניין הטענה כי על המינהל למכור את האדמה ללא מכרז, השופטת מני-גור קובעת כי הוכח לה כי מינהל מקרקעי ישראל מוכר אדמה ללא מכרז רק כשמדובר במה שמכונה "פחת קרקע", כלומר אדמה שהינה בבחינת ספיח זניח, ולא ניתן לבנות עליה יחידה כלשהי ואין עמה כל תועלת, ואילו בתיק דנן הוכח כי על האדמה ניתן לבנות יחידה עצמית, מה גם שמצב הבנייה באזור הוא כזה שהבתים מסתירים זה את זה, ועל כן אין כל חידוש בדבר.

השופטת מני-גור קובעת: "הנתבעים לא יכלו להסתמך על הבטחה כזו או אחרת כי תינתן להם רשות לרכוש את החלקה ללא מכרז, או כי יותר להם להחזיק בחלקה לעד. הבטחה שלטונית אם בכלל לא הוכחה מטעמו של התובע".

פס"ד זה מהווה אזהרה למי שמחזיק אדמות מינהל ללא הסכם, שעלול למצוא עצמו במצב כי כל מה שיכול לבקש הוא שלא ידרשו ממנו דמי שימוש ראויים.