יפו של זהב מתאוששת אחרי עבודות הרכבת הקלה

לפני חודשיים התחולל ברחוב יפו בירושלים נס (קפה) קטן. "קפה נאווה", מוסד ירושלמי מיתולוגי שפעל בעיר מ-1954 עד 1998 - קם לתחייה. אחרי תרדמת ממושכת שבמהלכה ספג הרחוב פיגועי התאבדות ועבודות חפירה אינסופיות לצורך הקמת הרכבת הקלה, החליטו הבעלים, משפחת עדיקה, שהגיע הזמן לפתוח את המקום מחדש. הם השקיעו כמיליון שקל בשיפוצים, ואפילו הוציאו לרחוב שולחנות וכיסאות - דבר שלא ניתן היה לעשות בימים שבהם היה יפו הרחוב הרועש והצפוף ביותר בבירה.

"תמיד ידענו שנפתח מחדש את "נאוה" כשהרכבת הקלה תגיע", אומר כפיר עדיקה, מבעלי "נאוה". "רק לא ידענו מתי זה יקרה".

אז מה היה הסימן שלכם שהיא באמת מגיעה?

עדיקה: "כשסיימו את הריצוף. אמרנו, שאחרי ששמו פה ריצוף כל-כך יקר, לא יכול להיות שילכלכו עוד פעם עם עבודות ואבק".

כמה עשרות מטרים מ"נאוה" במעלה הרחוב, בצומת עם רחוב קינג ג'ורג' - פעם המקום הסואן ביותר בירושלים - החליט גם בית קפה אחר, "נאמן", להוציא החוצה שולחנות וכיסאות למדרכה. על קיר בית ממול מתנוסס מזה עשור ציור דמיוני ענק, המתאר את הרכבת הקלה נוסעת ברחוב יפו. הציור הזה, שהתכסה במהלך השנים אבק ופיח, סימל במידה רבה את הייאוש והציניות שפיתחו תושבי ירושלים כלפי הרכבת הקלה. "בהתחלה הבטיחו שהרכבת תגיע במארס 2003, אחר כך אמרו נובמבר 2005. אחר כך כבר הפסיקו להבטיח", נזכר עדיקה.

אך בחודש שעבר קרה מאורע סמלי נוסף. הרכבת ערכה נסיעת מבחן ראשונה ברחוב יפו. נכון, זו הייתה בבחינת סנונית אחת שאינה מבשרת את בוא האביב. מועד ההפעלה של הרכבת צפוי להידחות שוב, לקיץ 2011. סוגיות מהותיות כמו האם הרכבת תקבל עדיפות על פני כלי רכב ברמזורים - עדיין לא נפתרו. הזכיין שקוע בסכסוך משפטי קשה עם העירייה והמדינה, שכולל תביעות הדדיות במאות מיליוני שקלים. כל זה נכון. אבל בשבועות האחרונים מורגש בירושלים בפעם הראשונה גם משב רוח אחר, אופטימי.

אחד האופטימיסטים הוא ג'יאנלוקה ארבצ'י (Erbacci), האחראי על אזורי דרום אירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה באלסתום. ענקית הרכבות הצרפתית היא השותפה הזרה הבכירה בסיטי פס, הזכיין המקים את הרכבת ויפעיל אותה במשך 22 שנה.

"תושבי ירושלים יופתעו מהשיפור באיכות חייהם שתביא הרכבת הקלה", הוא אומר. "הם יאהבו את השקט והניקיון שיבואו במקום הרעש והלכלוך שהיו קודם. מבחינה כלכלית, החיים בעיר יתפתחו לאורכם של צירי המסילות. לרכבת קלה יש השפעה מאד משמעותית על כיווני ההתפתחות של נדל"ן ועסקים בעיר".

ראיתם את התהליכים האלה מתרחשים בערים אחרות?

ארבצ'י: "בוודאי. בברצלונה למשל, הרכבת הקלה שינתה את הגיאוגרפיה העירונית. עשינו פרויקטים דומים לירושלים ברואן (צפון צרפת), בשטוקהולם ובעוד ערים".

במה הייתה ירושלים שונה?

"זה היה פרויקט מורכב. אחד הראשונים שנעשו בעיר מזרח תיכונית, וזה חייב אותנו לעבוד עם תרבויות שונות ולהתאים את עצמנו".

צפיתם שהפרויקט ייקח כל-כך הרבה זמן?

"להגיד את האמת, לא. אבל זה קורה כשאתה נכנס לתוך עיר שיש בה אינטרסים רבים, פרטיים וציבוריים. עיכובים אינם טובים לאף אחד, אבל הצלחנו להתמודד איתם יחד עם הלקוח, וזה מה שחשוב".

הצלחתה של הרכבת הקלה בירושלים תימדד במידה רבה ברח' יפו. ציר היסטורי זה, שאורכו כ-2.5 קילומטר, יוצא משער יפו שבעיר העתיקה, חוצה את מרכז העיר שנבנה בתקופה הבריטית, ממשיך לשוק מחנה יהודה ומסתיים בתחנת האוטובוסים המרכזית, בואכה כביש מספר 1 לתל אביב.

מאז ימי המנדט הבריטי משמש רחוב יפו אבי העורקים של התחבורה הציבורית במערב העיר. בשנות ה-80 וה-90 עברו ביפו לא פחות מ-38 קווי אוטובוס. סקר שערך בשנת 2000 צוות תוכנית האב לתחבורה בירושלים הראה, כי בשעות העומס מזדחלים לאורכו של הציר כ-200 אוטובוסים בשעה, במהירות נסיעה ממוצעת של 7 קמ"ש. תחנת הניטור הממוקמת בבניין משרדים כלל שלצד הרחוב הראתה כי יפו הוא אחד מצירי התנועה העירוניים המזוהמים במדינה.

מבחינה כלכלית-עירונית הלך רחוב יפו ודעך עם השנים, כמו מרכז העיר כולו, על רקע ההתחרדות והתחרות הגוברת מצד קניון מלחה בדרום העיר. המאמצים להחיות את מרכז העיר התמקדו לפיכך ביפו. בעשר השנים האחרונות הוזרמו ליפו תקציבים, וקרוב למיליארד שקל הושקעו בציר ובסביבתו. משרד התחבורה, האוצר, העירייה, משרד התיירות וגופים נוספים חברו למאמץ משותף שרוכז ונוהל על-ידי צוות תוכנית האב, הגוף התכנוני המפקח על פיתוח התחבורה בירושלים.

מיליארד שקל ביפו

בשנים 2000 עד 2008 עסקו החברות העירוניות, מוריה ועדן, בעבודות שיקום נרחבות לאורך הרחוב ובסביבותיו. הפרויקט המרכזי היה התשתיות לאורך הרחוב: קווי ביוב, מים, חשמל, כבלים ותקשורת - כל אלה היו חייבים להתפרס מחדש, לרוחב הרחוב במקום לאורכו, על מנת לאפשר את מעבר הרכבת בציר.

על רקע זה התמשך פרויקט התשתיות על פני קרוב לחמש שנים, עד לשנת 2006, ועלותו הכוללת מוערכת בחצי מיליארד שקל. בחלקו המערבי של הרחוב, באזור שוק מחנה יהודה, הפך רחוב יפו לצר מדי עבור הרכבת, מה שחייב את המתכננים להרוס עשרות מבנים כדי להרחיב את הציר. באזור זה התנהל בתחילת העשור מבצע פינויים גדול בהשקעה כוללת של כ-200 מיליון שקל. פרויקט חשוב נוסף, שבמימונו השתתף גם משרד התיירות, כלל שיפוץ חזיתות של המבנים ההיסטוריים לאורך החלק המזרחי של יפו ובניית 11 מידרחובים בסמטאות וברחובות הסמוכים.

לקראת הגעתה של הרכבת הקלה, החליט צוות האב לתחבורה להכין תוכנית כוללת ומפורטת שתקבע כיצד ייראה רחוב יפו בעידן הרכבת. לשם כך נשכר אלפרד פיטר, אדריכל בעל שם בינלאומי שניהל בין היתר את שיקום פני העיר שטרסבורג. פיטר קבע הנחיות שירדו לפרטי פרטים, והכתיב למשל מה יהיה עומק וטיב האדמה שבתוכה יישתלו העצים לאורך הרחוב. על פי התוכנית ובפיקוח הצוות, נשתלו לאורך הרחוב מאות עצים, הוקמו ספסלים, הותקנה תאורה והוצבו שלטים. בעבודות אלה, שבוצעו ברובן על-ידי הזכיין ובמימונו, הושקעו בין 150 ל-200 מיליון שקל.

בשמונה השנים האחרונות נראו חלקים ביפו כמו אזור מלחמה. "אנשים היו באים לרחוב יפו רק בלילה, אחרי העבודות", אומר עדיקה. "אם מישהו היה מגיע במשך היום, זה היה רק בשביל ההנחות. היית רואה אותם קופצים בין הבורות והחפירות כמו פליטים".

גם היום מצב העסקים ביפו רחוק מלהשביע רצון. המראה המרופט והעליבות הכללית שולטים עדיין ביד רמה. חלונות ראווה מיושנים ומוזנחים ולא מעט תריסים של בתי עסק מוגפים. חנות פולגת היא המותג היחיד שמציג את פניו לאורך הרחוב כולו, אבל פה ושם ניכרים ניצנים של חידוש ותחייה. גלידריה חדשה, שתיים-שלוש חנויות אופנה, מנופים המקימים פרויקט מגורים גדול ליד השוק. אוטובוסים נוסעים עדיין ברחוב יפו, אך מספרם פחות משליש מבעבר. האוטובוסים וכלי הרכב יסולקו סופית מהרחוב בתחילת 2011, כשהרכבת הקלה תחל בנסיעות ההרצה.

עדיקה מתקשה להאמין שהרחוב יחזור לימי תהילתו, אבל המומחים מאמינים שימי הזוהר של יפו לא תמו.

"הפרויקט בירושלים יהיה אצלנו כוכב, נקודת ציון" אומר ארבצ'י. "קודם כל מבחינתי ברמה האישית, כיוון שהייתי מעורב בו ועבורנו כאלסתום מדובר בפרויקט ראשון מרבים שאנחנו רוצים לעשות בישראל. היום אנחנו בפוזיציה הרבה יותר טובה מהבחינה הזו, כי יש לנו כבר בישראל הנהלה מקומית וזה מסר מפתח ללקוחות שלנו".

המילה האחרונה היא של שר התחבורה, ישראל כץ: "כאשר הדם זורם בעורקי העיר, כל האיברים שלה חיים. אני צופה פיתוח מאסיבי של מרכז ירושלים - מי שחכם ועיניו בראשו ישקיע כעת בעיר".