הפגישה המיותרת של מנהיגי העולם

צריך להודות: אין לאיש תשובה איך מתפקדת כלכלה גלובלית בהעדר מטבע יציב וחזק

כמה סמלי, ומתאים, שבעוד כשבועיים מנהיגי העולם - ראשי מדינה של ה-G20 - ייפגשו על אי מבודד בנהר ההאן, בקוריאה. זהו המפגש החמישי של גוף זה, והוא מושך מפגינים כמו שדבש מושך דובים. לכן ההחלטה לקיימו על אי מלאכותי שנבנה בעלות כ-85 מליון דולר. הפגישה הקודמת בטורונטו, קנדה, היתה חסרת תועלת. וגם זו בקוריאה תהיה כזו. נראה שמנהיגי 20G מבינים זאת. הם החליטו להיפגש להבא רק פעם בשנה, במקום פעמיים.

יש רושם שמנהיגי 20G אכן מבודדים ומנותקים מהנושאים הבוערים האמיתיים - הצורך הדחוף לקבוע מחדש את כללי המשחק של הכלכלה העולמית, כפי שנעשה בהצלחה לפני 66 שנים, בהסכם בראטון וודס, והצורך הדחוף להביא לאיזון מחדש של זרימת ההון והסחר הגלובליים. יותר משנתיים אחרי פרוץ המשבר הגלובלי, גרעון הסחר האמריקאי נשאר גדול ובלתי יציב, עובדה המחלישה את הדולר ומסכנת את כלל המשק הגלובלי.

פגישת צמרת זו היא מיותרת, מפני שההחלטות החשובות כבר נפלו, במפגש מקדים של שרי האוצר. שם הוחלט "להימנע מפיחותים חד-צדדיים של מטבעות" ולחזק את כוחה של סין וארצות מתפתחות אחרות בהחלטות קרן המטבע הבינלאומית (IMF). במלחמת המטבעות, זוהי למעשה הפסקת אש מעורפלת וזמנית. ה-IMF אמור לפקח על הסכם זה, אולם אין לגוף זה שיניים, וכולם יודעים זאת.

ברקע, יש בלבול אמריקאי גדול. שר האוצר גייטנר, אחרי התקפותיו על סירוב סין לתסף את היואן, מתקפל ואומר כעת, "ארה"ב עדיין מאמינה בדולר חזק". האומנם? מדוע, אם כן, מזרים נגיד הבנק המרכזי ברננקי כמויות דולרים אדירות לשוק, שרובן מוצאות את דרכן להשקעות בשוק ההון באסיה?

נוסטלגיה, אומרים, היא לא מה שהיתה פעם. אכן, מנהיגות היא לא מה שהיתה פעם. ב-2 ליולי 1944, בשלהי מלחמת העולם השנייה, כנסה ארה"ב פגישת מומחים באתר נופש, בבראטון וודס, בניו המפשיר, שם דנו נציגי 40 מדינות על בנייה מחדש של הכלכלה העולמית בתום המלחמה. תוך 20 יום הושלם המבנה החדש הגלובלי של הסחר העולמי והשוק ההון העולמי. ההחלטות שהתקבלו שם הזניקו את הצמיחה הגלובלית שבה הרוויחו בגדול מדינות מתפתחות, ביניהן ישראל, כאשר הסחר העולמי גדל בקצב פי שניים מהכלכלה העולמית. הוחלט שם שהדולר יהיה המטבע העולמי. כל עוד הדולר היה חזק, המערכת צלחה. כאשר ארה"ב שפכה כמויות גדולות מדי של דולרים לשוק העולמי, המערכת קרסה, ב-2008.

צריך להודות: אין כרגע תשובה לשאלת השאלות: כיצד תתפקד הכלכלה הגלובלית ללא מטבע אחד יחיד וחזק. ארה"ב פועלת להחליש את הדולר, ומדפיסה כמויות גדולות מדי של דולרים, כדי לחזק את כלכלתה החלשה - הדולר לא ייחלש בקרוב, אין לו תחליף, ואין לאיש פתרון. כל עוד לא תהיה תשובה לשאלת השאלות הזו, על בסיס קונצנזוס בין כל מנהיגי 20G, מוטב שלא ייפגשו כלל.

ב-1973 שר האוצר האמריקאי דאז ג'ון קונלי נשאל ע"י עתונאים על גורל הדולר, שהלך ונחלש בגלל הוצאות ביטחון גדולות שנבעו מהמלחמה בוויטנאם. קונלי אמר אז בגילוי לב בוטה: הדולר? זה המטבע שלנו והבעייה שלכם (ז"א, של העולם).

נראה שלמרות המלים היפות שמפזרים אובמה, גייטנר וברננקי, זו עדיין הגישה האמריקאית. הדולר הוא הבעייה שלנו, של כל העולם, ובתוכו ישראל. כמו שאומרים גברים על נשים ונשים על גברים: אי אפשר איתם/איתן (גברים, נשים ודולרים), ואי אפשר בלעדיהם.

פרופ' שלמה מיטל הוא מרצה בפקולטה למנהל עסקים בטכניון ועמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן