למי שייכת יונית לוי?

1. החטא: זה מתחיל בכך שמישהו חשב שנכון שיהיו 3 גופים שיחזיקו יחד בערוץ יחיד ובו חברת החדשות. חוק הרשות השנייה, שהפר את ההגמוניה של ערוץ 1, חשב ש-3 גופים מתחרים שבוצעים יחד חברה חדשותית זה פלורליסטי. כך נולד יצור כלאיים נכה, שעם חריגותו אנחנו נאלצים להתמודד עד היום.

הזיכיון ניתן לרשת, קשת וטלעד על הנדל"ן הממירי 22. התנפחותה של בועת הנדל"ן הזו התאפשרה, יש להודות, בזכות שני גורמים - המדינה והזכייניות עצמן. המדינה היא שנתנה להן 'פור' של כ-8 שנים עד שבא ערוץ 10, והן מבחינתן ניצלו את המיטב מכך והפכו את הספרה הכפולה לשם נרדף לטלוויזיה בישראל.

הן גם חויבו להקים חברת חדשות - ופה הנזק הגדול. החוק לא רואה הבדל בין חברת חדשות לאפיק. למרות שכאן מדובר בתוכן ולא בתשתית, החוק לא מעגן בשום מקום את חברת החדשות כנכס של הזכייניות. וזאת למרות שהן התבקשו ליצור את החברה יש מאין, ולא לצוק לתוכה תוכן. עכשיו רוצים לקחת להן אותה.

2. הטעויות: אם רציתם פלורליזם והאמנתם ש-3 זכיינים בערוץ זה מצב הגיוני, למה לא לדרוש גם 3 מערכות חדשות נפרדות? העובדה שגופים מתחרים, בהגדרתם, מחזיקים יחד בחברה, לעולם לא תביא לכך שהיא תגשים את הפוטנציאל שלה.

"אווירת שיתוף-הפעולה והידידות צפויה לצנן את רוח התחרות", כותבת רשות ההגבלים העסקיים בחוות-דעת שהוציאה. ההפך הוא הנכון. ההכרח החוקי לשבת יחד באותו דירקטוריון היה המקום לפריקת כל תסכוליהן האחת כלפי השנייה. כבר 15 שנה שחברת החדשות היא מודל לעבירה על הגבלים עסקיים, ואף אחד לא מוציא הגה.

בגלל האיבה הטבעית, חברת החדשות של ערוץ 2, היא לא באמת "חברה". הטעות הגדולה ביותר של הזכייניות היא שהן לא הפכו אותה לנכס פיזי. הן לא בנו אולפן משלהן שישמש את החברה, כמו בערוץ 10, ורק חכרו מקום. הן לא רכשו כמעט במשך שנים ציוד או הקימו חברות-בנות, כמו ערוץ כבלים או ערוץ בינלאומי. למעשה מירב ההשקעה היתה במשהו אמורפי - במותג.

3. הדילמה: ההחלטה הממשלתית לוותר על האפיקים 22 ו-10 נכונה. זו תהיה שעתה הגדולה של הטלוויזיה המסחרית, שלפתע לא תתבקש להישען על מותג חזק ועוצמתי, אלא תיתן לתוכן לעשות זאת בעצמו. החזק באמת, ינצח.

אך מי היה זה שהביא את חברת החדשות של ערוץ 2 להגמוניה הכמעט מוחלטת שלה - העובדה שהיתה באפיק הנכון, או ההחלטות האסטרטגיות והניהוליות של אנשיה? השאלה שצריכה להישאל היא לא איזו עדיפות מהווה החברה לשחקנים הנוכחיים על פני שחקנים חדשים שיבקשו להיכנס. צריך לברר לזכות מי נזקף היתרון הזה.

4. הפתרון: דמיינו לעצמכם שהמדינה תחליט שקשת צריכה להעמיד למכרז את "האח הגדול". הרי זה יתרונה האמתי של הזכיינית, אף יותר ממהדורת החדשות, וגם יתרון זה נוצר בין היתר ממספר האפיק.

ואם יהיה מישהו שיביא אנשים לראות את הערוץ שקשת תקים, ולא מן הנמנע אגב שזה יקרה כבר ב-2012, זה יהיה ארז טל ולא יונית לוי. חברת החדשות היא של קשת (ושל רשת, כמובן) בדיוק כמו כל תוכנית שהפיקה ב-15 השנים האחרונות.

מעבר לזה, זה הזמן של משרד התקשורת לתקן את עוולות העבר. אחרי ששנים של מבנה בלתי הגיוני של חברת החדשות, הפך אותה לקונצנזוס הישראלי, לא רק שאין כל סכנה להעבירה לבעלות משותפת של קשת ורשת - כבר אין ברירה אחרת.

גם מעבירה על ההגבלים העסקיים אין חשש. אם מערכת היחסים בין הזכייניות הוכיחה משהו, הוא שהן לא ירצו להישאר רגע אחד יחד סביב אותו שולחן. הדרך היחידה לאפשר להן היפרדות ויצירה של שוק חופשי באמת, תהיה אם זכויותיהן המשותפות בחברה יעוגנו אחת ולתמיד והן יוכלו למכור אותה האחת לשנייה.

מרגע המכירה והתגמול הראוי והנאה, כל גוף צריך להחליט בעצמו ממי הוא קונה חדשות ולמי הוא מוכר אותן. כך, בעלות משותפת על החברה לא תהיה בעיה, היא תהיה תיקון.