מבעל שליטה לבעל חוב

משיכת כספים מחברה על-ידי בעל שליטה בה הינה אחת הדרכים בה יכול בעל שליטה להזרים מזומן מקופת החברה לכיסו.

משיכה שכזו יוצרת סטטוס חדש למושך - בנוסף להיותו בעל שליטה הוא הופך להיות גם בעל חוב על כל המשתמע מכך.

מפקחי מס הכנסה, שמבקרים את הדו"חות הכספיים של החברות השונות, עטים על יתרות חובה אלה כמוצאי שלל רב ומפליאים בשומות שהם מוציאים בגינן.

הכנסה ממשיכות פרטיות של בעל מניות בחברה יכולה להיחשב כדיבידנד, כמשכורת או כהלוואה. חשיבות הסיווג טמונה בכך ששיעור המס החל על הכנסה זו משתנה לפי המקור שלה: בעוד שהכנסה מעבודה יכולה להטיל חיוב בשיעור מס שולי של עד 45% (לרבות חבות בביטוח לאומי), הרי הכנסה מדיבידנד תהיה חייבת בשיעור של 25%.

לעומתן, משטר המס החל על הלוואה שמקבל בעל מניות מחברה בשליטתו, ושתוחזר על-ידו, הינו בהתאם להוראת סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה. הסעיף זוקף הכנסה רעיונית בגין הלוואות שהוענקו לבעל שליטה ללא ריבית, או בריבית נמוכה מהמקובל בשוק. ההכנסה הינה בשיעור עליית המדד בתוספת ריבית בשיעור של 4%, ועל הכנסה זו יש לשלם מס הכנסה ומע"מ.

הנישומים נוטים לטעון כי משיכות אלה היו הלוואות, וכי הן יוחזרו במהרה. מנגד, פקיד השומה ירצה לראות במשיכות כהכנסה ממשכורת או במקרה המקל - הכנסה מדיבידנד.

בכדי לבסס את הטענה כי מדובר בהלוואה, מומלץ לבעל השליטה ולחברה לבצע את הצעדים הבאים, וזאת עוד קודם לתום שנת המס: לעגן את ההלוואה בהסכם מפורש, בו מתחייב בעל השליטה להחזיר את הכספים, לדאוג לרישום הסכומים בספרי החברה כהלוואה, לשלם ריבית על הלוואה זו מעת לעת ולמסות את הריבית בידי החברה כהכנסה מריבית.

יש להיזהר מהדברים הבאים: משיכות מזומנים שמתבצעות מהחברה לעתים תכופות, תוך כדי הרחבת החוב, יכולה ללמד למעשה כי מדובר בהכנסה ממשכורת ולא בהלוואה; משיכות מן החברה ללא קבלת משכורת, או קבלת משכורת נמוכה, יכולות להעיד כי למעשה המשיכות הינן "תחליף" למשכורת, ולכן הן ימוסו כמשכורת לכל דבר ועניין.

לעומת זאת, משיכה חד-פעמית יכולה להיחשב כדיבידנד או כהלוואה, כאשר האבחנה ביניהם מסתמכת על כוונת הנישום לסגור את החוב (הלוואה) או אי-סגירתו (דיבידנד).

פירעון או מענק

בפני בעל שליטה קיימות מספר אפשרויות לסגור את יתרת החוב: האפשרות הנפוצה ביותר הינה דרך קבלת הלוואה מהבנק, כאשר החברה יכולה להיות ערבה להלוואה, תוך שימת לב שפירעונה ייעשה בזמן.

הפסיקה הכירה באפשרות זו כדרך מקובלת להחזרת ההלוואה שנטל בעל מניות, אך העניקה מרחב לפקיד השומה לפעול אם יוכח כי החברה עצמה היא זאת שנוטלת את הסיכון הכלכלי ומשלמת את החזר ההלוואה לבנק.

אופציות נוספות לסגירת יתרת החוב הן - מתן מענק לבעל השליטה או חלוקת דיבידנד בתוך החברה. שתי דרכים אלה מביאות מצד אחד לקיזוז החוב שנוצר עקב משיכות הבעלים, ומצד שני מטילות על הבעלים חבות במס.

חשוב לציין כי למרות פשטות הרעיונות המוצעים, בקרקע המציאות יכול להיווצר מצב מורכב, במיוחד, כאשר יכולת הפירעון של החברה לא מאפשרת לה לחלק דיבידנד, או כשיש יותר מבעל מניות אחד בחברה.

במצב זה קיימות שתי דרכים יצירתיות ונועזות יותר: מכירת חפצי אמנות מבעל השליטה לחברה - מכירות אלה פטורות ממס; או מכירת דירת מגורים מבעל השליטה לחברה - מכירה זו פטורה ממס שבח בידי המוכר.

‎דרכים לסגירת החוב

* לקיחת הלוואה מהבנק

* מתן מענק לבעל השליטה

* חלוקת דיבידנד בחברה

* מכירת דירת מגורים או חפצי אמנות מבעל השליטה לחברה

הכותב עורך דין מומחה לדיני מסים, עובד לשעבר ברשות המסים. המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ פרטני.