מה עוד יכול לתת לנו יוסי שריד?

רטרוספקטיבה

"24 שעות עם יוסי שריד", ג' 22:30, ערוץ 8

אני מניח שלא אחטא לאמת אם אומר שגם המתנגדים הפוליטיים המרים ביותר של יוסי שריד והשקפת עולמו, מתגעגעים אליו לפעמים. אפילו משלא מסכימים למסקנות, אי-אפשר שלא להתפעל מיכולת החשיבה והניתוח, מהשפה הגבוהה ובעיקר מהמאפיינים האישיותיים שהפכו את שריד ל"טיפוס", אחד הפוליטיקאים הזכורים ביותר במקומותינו.

מאחר שסיפור חייו של שריד הוא גלוי וידוע, הרי שהערך המוסף העיקרי של "24 שעות עם יוסי שריד" הוא הפרספקטיבה.

מבט לאחור של אדם שמשקיף לא רק על משנתו הפוליטית במבחן הזמן, אלא גם על חייו: שריד הוא כדורגלן מוכשר שעוד בקבוצת הנוער ניבאו לו עתיד מזהיר, אך מהר מאוד הוא מצא את עצמו בתפקיד כוכב של קבוצת מרכז-טבלה. האם יש בו חרטות על הדרך שבה הלך?

אקשן בשלישי

"ספיד", "להרוג את ביל", ג' מ-22:00, "יס 4"

זוכרים את לודביק, גיבורו של אחד הרומנים הגדולים בהיסטוריה "עפיפונים" של רומן גארי? כשהוא נשאל בבחינת הבגרות שלו מה מאפיין את החן? הוא נזכר באהובתו, אצילה פולנייה, בהליכתה, בדרך שבה שערה הזהוב מתבדר ברוח ומשיב "התנועה".

ייתכן ש"עפיפונים" הוא אילן גבוה מכדי לתלות עליו את "ספיד", אבל לפחות לחוק התנועה הסרט הזה מציית: מעשה במומחה מטורף לחבלה שמטמין פצצה באוטובוס נוסע. הפצצה לא תתפוצץ כל עוד האוטובוס נמצא בנסיעה במהירות גבוהה, אך אם ייאט או חלילה ייעצר, יתפוצץ על כל נוסעיו. קיאנו ריבס הוא השוטר שנשלח לנטרל את הפצצה וסנדרה בולוק היא נוסעת שהופכת לגיבורה בעל כורחה.

העיקרון שמניע את העלילה, הוא גם זה שהופך את הסרט למרתק כל-כך, אתה חושש להוריד את עיניך מהמסך, פן ייאט האוטובוס וכולנו נתפוצץ.

מי שיישאר עם טעם של עוד, יכול להישאר באותו ערוץ ל"להרוג את ביל" של טרנטינו (23:59). מה לא נאמר ונכתב על הסרט הזה? לפיכך לא נכביר מילים, רק נזכיר את אומה תורמן הנפלאה ולוסי לו האניגמאטית, את הטראש שהיה לסטייל, את השפה הקולנועית העשירה שמספרת סיפור ריק מתוכן. בשתי מילים: כיף גדול.