"פיצוי נפגעים במקום חילוט רכוש העבריין - לא תקדים מחייב"

בפרקליטות המדינה נושמים לרווחה: פסק דינו של בית המשפט העליון מלפני כ-3 חודשים, ולפיו חלק ניכר ממיליוני השקלים שהשיג עבריין במירמה, באמצעות עבירות הוראה והלבנת הון, יוחזרו לו לאחר תשלום פיצוי לקורבנות, ולא יחולטו במלואם לקופת המדינה - איננו הלכה חדשה, ולא יהווה תקדים מחייב כלפי בתי משפט השלום והמחוזיים.

כך עולה מהחלטתה של שופטת בית המשפט העליון, מרים נאור, שניתנה בשבוע שעבר, ושדחתה את בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בפסק הדין.

מדובר בפסק דין של השופט חנן מלצר, שניתן בחודש נובמבר האחרון בהסכמת השופטים אדמונד לוי ועדנה ארבל, בעניינו של אלון כהן, שהורשע בעשרות עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה, התחזות, הלבנת הון ועבירות מס.

התברר כי הנאשם סחר בכלי רכב משומשים, והונה את לקוחותיו תוך שהפחית קילומטרים ממד-הדרך ברכבים.

בערעור בבית המשפט העליון הורו השופטים לבטל את חילוט רכושו, שנאמד ב-1.6 מיליון שקל, ובמקום זאת הורו שישלם רק כ-750 אלף שקל כפיצוי לקורבנות מעשי ההונאה שלו. יתרת הכסף, הוחלט, תישאר ברשות העבריין, וזאת כתמריץ לפיצוי הנפגעים.

בית המשפט העליון החליט להמיר את החילוט המלא בפיצוי חלקי, מטעמים חברתיים לכאורה - ומתוך כוונה שכספי ההונאה יגיעו לכיסי הקורבנות ולא לקופת המדינה. את השארת חלק מהכספים ברשות העבריין, נימק השופט מלצר בכך שהדבר ייצור תמריץ לעבריין לשלם את הפיצוי במהירות.

פרקליטות המדינה חששה מכך שפסק הדין יהפוך לתקדים, ויגרור אחריו שורה של החלטות בערכאות המשפט השונות, שיטילו על נאשמים שהורשעו בהלבנת הון חובת פיצוי חלקי, במקום חילוט מלא של כספיהם.

פרקליט המדינה משה לדור עצמו חתם על בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בפסק הדין. לדבריו, החלטתו של מלצר מהווה הלכה משפטית חדשה וקשה, הפוגעת בתכליות החילוט ומכרסמת בהרתעה שבאכיפת הדין.

השופטת נאור אמנם לא נעתרה לבקשה לקיים דיון נוסף, אך בהחלטתה היא הוציאה את העוקץ מפסק דינו של מלצר, ואף רמזה כי מדובר בהחלטה שגויה.

"איני מבקשת לחוות דעה על המהלך שנקט בית המשפט במקרה זה", כתבה נאור, "מכל מקום, אפילו נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט זה, ולא אמרתי כי אכן נפלה טעות, אין הדבר מקים עילה לדיון נוסף, אלא אם מדובר בטעות בולטת, יסודית ומכריעה. גם אם נכונה הטענה כי ראוי היה לפסוק אחרת, אין מדובר בטעות מהותית המקימה הצדקה לדיון נוסף".

לדברי נאור, פסק דינו של מלצר איננו מהווה הלכה משפטית חדשה, ואיננו סוטה מפסיקות קודמות של העליון בעניין חובת הפיצוי וסמכות החילוט.

לדבריה, החלטת בית המשפט במקרה זה מבוססת על נסיבות המקרה, ואיננה סוטה מהלכה משפטית קיימת. ההלכה בנושא חילוט, קבעה נאור, עודנה מתפתחת ומתגבשת ממקרה למקרה, ואולם בהחלטה להשאיר חלק מהסכום בידי העבריין "יש קושי, לאור הפגיעה בהרתעה". (דנ"פ 8439/10).