צ'אנס אחרון לבעלי השליטה

התיקונים הנוכחיים מנוסחים בחלקם בסוג של רכות, אך מסמנים את כיוון ההתנהגות הנכון

1. זהו זה חברים, בעלי השליטה, קחו את הדברים לתשומת-לבכם. על-אמת. שלא תגידו אחר-כך שהמנוולים שינו את הכללים ולא סיפרו לכם. כדאי שתתייחסו לתיקון 12 לחוק החברות, שהוא היישום החוקי לדוח ועדת גושן לממשל תאגידי, כאל אזהרה אחרונה.

אם המצב יימשך כפי שהוא, אם בעלי שליטה ימשיכו להרגיש ולהתנהג כאילו הכסף של הציבור שייך כולו להם, בעוד שהם עצמם פטורים מכל חובות והגינות, אזי בעוד שנתיים - שלוש, אולי קצת יותר - תלוי מי יהיה מנהל רשות ניירות ערך, שר האוצר וראש הממשלה - תבוא חקיקה עם שיניים נושכות.

2. התיקונים הנוכחיים, הגם שבין השורות הם חושפים עוולות והתנהלות מופקרת של בעלי שליטה ביחס לבעלי המניות מהמיעוט, עדיין מנוסחים, בחלקם, בסוג של רכות. הם מסמנים, שוב, את כיוון ההתנהגות הנכון - ועדיין נותנים צ'אנס אחרון לתקן. צריך להזכיר כי המלצות ועדת גושן התקבלו בזמנו כהמלצה, כנתיב נכון ללכת בו.

העובדות בשטח הן שהמלצות לחוד וחיים בשוק ההון לחוד. ובפועל: בעלי השליטה לא הנחילו לחברות את הכללים. עכשיו הולכים צעד אחד קדימה למנגנון "אמץ או גלה" - כלומר: זכותך, כבעל שליטה, לבחור לא לציית לכמה מכללי הממשל התאגידי, אבל מעכשיו תצטרך לדווח לציבור שלא עשית את זה. לדווח, בלי ה"בלה-בלה" של נימוקים כמו-אינטליגנטיים, שייכתבו על-ידי עורך דין מדופלם או יחצ"ן בעל שפה קולחת.

3. הנה, למשל, קובע התיקון כי ראוי שלפחות שליש מהדירקטורים יהיו בלתי תלויים. כלומר לא עוד מינימום שני דח"צים, שעל זה בדרך-כלל מתיישרים רוב-רובם של בעלי השליטה היום, אלא "לפחות שליש"; אבל - זו לא חובה. זו רק המלצה. החוק קובע שזה "ראוי".

תאגיד, ולמעשה בעל שליטה, שלא יאמץ את הכלל ה"ראוי" הזה, יידרש לדווח לציבור, כלומר להסב את תשומת-לב ציבור בעלי המניות מהציבור, שהוא לא עשה את "הראוי" לעשות.

גילוי ודיווח - זהו שלב מתקדם. אחריו יש רק דבר אחד - חובה חוקית, שהעבירה עליה היא פלילית. אם יותר ויותר בעלי שליטה יחפשו דרכים מתוחכמות לא להציב שליש או יותר דח"צים בדירקטוריון - הרי השלב הבא הוא חובה בחוק. ואז גם תהיה החמרה: הדח"צים כבר לא ימונו - כפי שזה מתבצע היום - על-ידי המנכ"ל או היו"ר, אלא תקום מערכת ממלכתית עצמאית שתמנה אותם.

4. התיקון הזה מחייב גם את הציבור בשוק להתנהלות צרכנית נבונה ואמיצה, אם מדובר בגופי השקעות מוסדרים או בפרטים המשקיעים ישירות. אט-אט נסגרים להם ימי ה"לא מבין" או "לא מעניין אותי" או "הכול הפקר". גם ימי הקיטורים ויללות-ערבי-שבת צריכים להיעלם. על הציבור מוטלת אחריות לשים לב לאלה שעושקים אותו, ש"דופקים" אותו.

מי שלא מציב, למשל, שליש דירקטורים מהציבור - יש לשאול מדוע? מה יש לו להסתיר? ואולי גם להעיף את המניה שלו, או לתבוע אותו או לדרוש מהגוף המוסדי להסביר למה הוא ממשיך להשקיע בתאגיד הזה - אילו אינטרסים מובילים אותו לזה.

ושימו לב: תיקון 12 מאפשר קלות בהגשת תביעה נגזרת. יותר מזה - התיקון אף פותח פתח לרשות ניירות ערך להשתתף במימונה של התביעה הנגזרת.

5. עד כמה המצב היום הוא בעייתי - וזו מילה רכה - יעיד סגנון ההודעה של רשות ניירות ערך. למשל: "התיקון קובע מפורשות כי דירקטור חייב להפעיל שיקול-דעת עצמאי". וואוו. ב ר צ י נ ו ת?! שיקול-דעת ע צ מ א י ? ממש סנסציה...

אבל אין מה לעשות, בפועל זה מה יש, יש דירקטורים שמשמשים במודע כסמרטוטים של בעל השליטה. אולי לא כולם, אבל די הרבה. מעכשיו דירקטור שיפעל לפי הוראות בעל השליטה ולא ישקול שיקול-דעת עצמאי, ימצא את עצמו בהפרה מפורשת של החוק.

עכשיו רק נשאר לראות איך ייאכף החוק ועיקר העיקרים: כמה שנים ייקח לאכוף אותו.

6. הערה צדדית: במקום כל ועדת נאמן להגבלת שכר המנהלים הבכירים במשק, נכון היה לחזק עוד יותר את מעמד הציבור. למשל, שהחלטה על שכר מנהלים תהיה מחויבת אישור של האסיפה הכללית ברוב של יותר ממחצית בעלי המניות ה"בלתי נגועים" בעניין אישי.

צרו איתנו קשר *5988