ביהמ"ש: התחייבות שנתן יולי עופר בשם ורטהיים וקירש - לא תקפה

בית משפט השלום בהרצליה קבע כי ההתחייבות שנתן יולי עופר בשמם של מוזי ורטהיים, בעל השליטה בקוקה-קולה ישראל, ואיש העסקים נתן קירש לתשלום דמי תיווך בסך 1.8 מיליון שקל עבור מכירת חלק ממתחם ה"אי" בהרצליה, בו היו שותפים השלושה - אינה מחייבת אותם.

בכך דחה בית המשפט תביעה בסך 1.8 מיליון שקל שהגיש איש העסקים אבי קוטליצקי נגד ורטהיים וקירש, בדרישה שישלמו לו את דמי התיווך. בית המשפט קבע כי אין פסול באי-נכונותם של ורטהיים וקירש לשלם עבור שירותים שמעולם לא ידעו על קיומם.

קוטליצקי הגיש את התביעה ב-2006, בטענה כי ורטהיים - עד לא מזמן יו"ר זכיינית ערוץ 2, "קשת", וקירש - מיליארדר דרום-אפריקאי, דירקטור ובעל מניות בחברת מירה מאג - הפרו התחייבות, שנתן עופר בשמם לשלם לו דמי תיווך. זאת, עבור מכירת המתחם הסמוך למרינה בהרצליה תמורת 42 מיליון דולר, לחברת צמרות המרינה שבשליטת יזם הנדל"ן רוני יצחקי.

הגיבוי העיקרי לתביעתו של קטליצקי היה מסמך עליו חתם עופר, בו התחייב כי שותפיו, ורטהיים וקירש, ישלמו לו את יתרת דמי התיווך בסך 1.8 מיליון שקל. זאת, לאחר שעופר עצמו שילם לו במועד החתימה 900 אלף שקל. ואולם, ורטהיים וקירש כלל לא היו מודעים לפועלו של קוטליצקי ולא שמעו את שמו טרם הגשת התביעה. קוטליצקי עצמו, רועה צאן שהפך בשנות ה-80 לבן בית אצל עופר, העיד כי בחר לסמוך על עופר ולא לברר את נושא העמלה עצמאית מול שותפיו.

"הוא היה ילד"

בעדותו ניסה עופר להסביר את פשר המסמך עליו חתם. הוא קיווה, כך נכתב בפסק הדין, כי ראש עיריית הרצליה לשעבר, אלי לנדאו, שהיה עד לחתימה, ישכנע את ורטהיים וקירש לשלם לקוטליצקי, אך הבהיר כי לא האמין שאכן ישלמו.

"הוא (קוטליצקי) לא היה מתווך בעצם, הוא היה ילד שריחמנו עליו כולנו, אני רציתי לעזור לו, אני שילמתי את חלקי... אני נתתי לו (לקוטליצקי - צ'פ') באמת סתם, אני לא חושב שהגיע לו ממני האמת, אבל אני הייתי רחמן עליו, ואני כל החיים ניסיתי לסדר אותו ודאגתי לו", העיד עופר.

השופטת אירית מני-גור קבעה כי לא ברור מניין הכוח והסמכות של עופר לחייב את ורטהיים וקירש לשלם. "הנתבעים לא היו מודעים לפעולתו של קוטליצקי, אף קשה להניח שמינו את עופר להיות שלוחם בכל הקשור לעמלתו של קוטליצקי. החוק והפסיקה מכירים בהסכם לטובתו של צד ג', אך לא לחובתו. אין שני הצדדים יכולים לכרות הסכם, ובו לחייב את צד ג' ללא ידיעתו וללא הסכמתו", קבעה השופטת.

השופטת ציינה כי "עופר קיווה בסתר ליבו כי אכן שותפיו למקרקעין, ובייחוד ורטהיים המיודד איתו ומקושר עימו במספר נכסים גדולים, יאות ל'יישר קו' עימו וינהג כמותו - אלא שמחשבה ותקווה זו אינה חובה משפטית ואף לא חובה מוסרית".