המחוזי: הטלת עיקול על חשבון בנק בגין חוב מהווה פרסום לשון הרע

‎‎‏"הטלת עיקול על חשבונות בנק של עורך דין, בגין חוב חניה בן 12 שנה, מהווה פרסום לשון הרע. זאת, אף אם העיקול הנו בסכום נמוך של 441 שקל בלבד, ואף שצוין בו כי הסיבה להטלתו נעוצה באי-תשלום דוח חניה בודד" - כך קבע אתמול (ב') בית המשפט המחוזי בירושלים, שחייב את עיריית ירושלים לפצות את עו"ד רזיאל גסלר בסכום של 5,441 שקל, בגין פרסום לשון הרע כלפיו עקב עיקול שהטילה על חשבונותיו.

‏השופט אמנון כהן קבע כי "בעצם הצגתו של המערער כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב בעיניו של בנקאי סביר, ללא כל קשר לגובה העיקול. וזאת במיוחד לנוכח היותו של המערער עורך דין במקצועו, כך שפרסום העיקול היה עלול גם לפגוע במשלח-ידו".

‏מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, שבו נדחתה תביעתו של גסלר לפיצוי כספי בסך של 50 אלף שקל בגין פרסום לשון הרע כלפיו בגין העיקולים שהוטלו בשל דוח חניה משנת 1997, על סך 70 שקל, אותו לא שילם.

‏במשך 12 שנים שלחה העירייה התראות לתשלום החוב לכתובת שקיבלה ממשרד הרישוי ככתובתו של גסלר, אך הסתבר כי אף שעו"ד גסלר עדכן ברישומי משרד הרישוי כתובת חדשה, אותה כתובת לא עודכנה ודרישות התשלום המשיכו להישלח לכתובת הישנה.

כתוצאה מכך, הדרישות שנשלחו במהלך השנים חזרו לעירייה תוך ציון "לא נדרש", עד שלבסוף הוטל עיקול על חשבונותיו של גסלר בשני בנקים שונים, בסכום של 441 שקל. משנודע לו על העיקול וסיבתו, הוא שילם מיד את החוב.

‏בתביעת הדיבה שהגיש גסלר נגד העירייה הוא טען כי ניתן היה לאתר אותו בקלות, שכן הוא עורך דין יחיד עם שם כזה, ובירור זריז במאגר 144, באינטרנט או במשרד הפנים היה מעלה את כתובתו הנוכחית.

‏מנגד, העירייה טענה כי היא פעלה כדין, וכי לא ניתן לצפות ממנה שתבדוק את פרטיו של כל חייב באופן אישי, כפי שטען גסלר שהיה עליה לעשות.

‏בפסק דינו של בית משפט השלום נקבע כי באופן עקרוני הטלת עיקול על חשבונות בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע, אך לא כך במקרה של גסלר, שבו צוין כי העיקול הוטל בגין חוב קטן של דו"ח חניה בודד בסכום של 441 שקל. זאת, להבדיל מעיקול בסכום משמעותי או להטלת עיקול בסכום קטן ללא ציון סיבת העיקול. בנקאי סביר, נקבע, לא יפרש עיקול מסוג זה כמשהו שיש בו משום לשון הרע. גסלר ערער על קביעה זו.

‏בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי מדובר בפרסום לשון הרע נגד המערער. השופט כהן ציין כי "לפנינו סיטואציה שבה לא קיבל המערער את דרישות התשלום הרבות שנשלחו מסיבות שאינן תלויות בו", ו"כי אין לראות את דרישות התשלום שנשלחו במהלך השנים לכתובת הישנה, כאילו הומצאו כדין... מכאן יוצא גם שהמשיבה גבתה קנס שהתיישן זה מכבר, והליך הגבייה שהופעל, הופעל שלא כדין".

‏עם זאת, השופט ציין כי התרשם כי שמו הטוב של גסלר נפגע פגיעה מינורית, ולכן קבע לזכותו פיצוי בסך 5,000 שקל בלבד, החזר סך של 441 שקל שנגבו ממנו וכן הוצאות משפט בסך 2,500 שקל.