הנקראות ביותר

פינחס בוכריס בדרך למנכ"לות בז"ן: מה מצפה לו בחברה?

ביצועי "כיפת ברזל" גרמו הרבה נחת למנכ"ל משרד הביטחון לשעבר ■ עכשיו מסכמים מקורביו את הקדנציה ההיא, מהניסיון לקצץ בשומנים ועד הפיצוץ עם אהוד ברק

בשבוע שבו סיים את תפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון, צפה פינחס בוכריס בניסוי של מערכת כיפת ברזל. כשראה את התוצאות הוא כמעט דמע מרוב התרגשות. "חתן האירוע זה אני, זה לא כיפת ברזל", אמר לנוכחים. "זו המתנה הכי גדולה שיכולתם לתת לי".

כמעט שנה וחצי אחרי, כשלכיפת ברזל ניתנה ההזדמנות להוכיח את ביצועיה נוכח מטר הרקטות שנורות לישראל, בוכריס, אפשר לומר, בעננים. על אף שדחה בעקשנות פניות עיתונאיות לראיין אותו בנושא המערכת, הוא מרגיש גאווה גדולה ומן הסתם גם הקלה.

"תארי לך מה היה קורה אילו זה היה נכשל", מפרש גורם במשרד הביטחון. "זו רמת אחריות מאוד כבדה, אין כאן פיפטי-פיפטי. כשהמערכת נכשלת ביירוט טיל והטיל נופל על גן ילדים, זה כישלון של 100%" (עוד על כיפת ברזל - בהמשך הכתבה).

זה לא מקרי שהפרויקט שהוביל בוכריס צלח. ברקורד שלו אין מקום לכישלונות. זה מן הסתם מה שגרם לחברה לישראל ולפטרוכימיים השותפות בבז"ן, למנות אותו לאחרונה למנכ"ל בז"ן, עם משכורת שנתית של 3 מיליון שקל. זה זמן רב, מסבירים גורמים בענף, שבעלי החברה מאוכזבים מההתנהלות שלה, ומרגישים שלמרות ההפרטה היא עדיין מתנהלת כחברה ממשלתית. "הם רוצים להביא אותה למקום אחר", מסביר גורם בענף, "והם מאמינים שבוכריס הוא האיש שיעשה את זה".

זה לא משהו שצריך לקחת כמובן מאליו. לבוכריס יש לא מעט כסף בכיס, מהתקופה שבה שימש כנציג העסקים של המיליארדר פויו זבלדוביץ' ולפני הכניסה לבז"ן הוא היה בלי בוס על הראש, חופשי לבחור לעצמו במה להשקיע אנרגיה וכסף. במקום זאת הוא בוחר להיכנס לחברה קשה מאוד לניהול, בתחום קשה ממילא.

"הוא התלבט לא מעט", מאשר אחד מחבריו. "בז"ן היא חברה לא קלה, ותחום הדלק זר לו לחלוטין. אבל כשמסתכלים על הקריירה שלו מגלים שבכל תחנה בחיים שלו הוא תמיד בחר ללכת לעולם שהוא לא מכיר. למשל, כשהלך לפקד על יחידת 8200 כשהניסיון העיקרי שלו הוא בלחימה; או כשנכנס לעולם העסקי בלי שהיה לו מושג בהשקעות. בסופו של דבר, אחרי התלבטויות הוא הגיע למסקנה שעולם הדלק הוא עולם שמעניין אותו, ושהוא רוצה את האתגר הזה".

להוריד את השתן מהראש

בוכריס, שחגג 55 בשבוע שעבר, נולד במושבה יבנאל, שלישי מתוך שבעה בנים, כולם בוגרי יחידות קרביות. אחד משני אחיו הגדולים, אילן, הוא סמנכ"ל ברבוע כחול. אביו נהרג לפני כעשרים שנים בתאונת דרכים.

ב-1974 התגייס לצבא לסיירת מטכ"ל ובמהרה מונה למפקד צוות צעיר. ב-1982 השתחרר כסגן אלוף ויצא ללימודי מדעי המחשב בטכניון. הוא לא רצה ללמוד על חשבון הצבא, כדי לא להיות מחויב להמשך שירות בצבא. באותה תקופה הקים יחד עם אשתו הראשונה, רותי, את ביתם ביישוב תמרת, שהשניים היו בין מייסדיו.

ב-1988 הוא חזר לצבא כסגן מפקד "היחידה". פעמיים התמודד על הפיקוד, אך לא זכה. משם התקדם לתפקידים בכירים ביחידות הטכנולוגיות באגף המודיעין - ואף זכה בפרס ביטחון ישראל. כשרצה להשתחרר, הוצע לו פיקוד על יחידת העלית של אמ"ן, 8200. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הגיע אל היחידה מפקד מבחוץ, ועוד לוחם. היו לא מעט שניבאו כי זה ייגמר בקטסטרופה, אך בפועל, בארבע השנים שבהן פיקד על יחידה הוא ביצע בה מהפכות תפיסתיות וטכנולוגיות. ב-2002 השתחרר בדרגת תת-אלוף.

בינתיים המשפחה עזבה את תמרת לטובת גבעתיים, ולאחר מכן עברה לכפר סבא. במהלך השנים נולדו הילדים - הגדולה בת 27, האמצעי בן 24, והצעירה בת 22. לימים, בוכריס ואשתו התגרשו.

עם שחרורו מהצבא שבת בוכריס מעשייה במשך חצי שנה. "במשך כל הזמן הזה", מתאר חבר קרוב, "הוא הלך לים והוריד לעצמו את השתן מהראש. הוא רצה להגיע לחיים האזרחיים 'פיור', בלי ההילה של 8200".

למרות חוסר ניסיונו בתחום ההשקעות בוכריס קיבל כמה הצעות מגורמים עסקיים ובסופו של דבר מונה למנהל ההשקעות של המיליארדר הבריטי פויו זבלדוביץ' (הפועל בישראל באמצעות חברת טמרס) . את זה עשה בוכריס בחצי משרה, ובחצי המשרה השני בוכריס עבד באייפקס, בתחום ההשקעות. הטייטל שבו החזיק היה "שותף עצמאי", אבל בפועל, מספרים מכרים, הוא היה ממש מתלמד. "הוא היה מתלווה למנהלי ההשקעות, עשה שיעורי בית, למד את התהליך, למד איזה קשב צריך לתת ליזמים".

באותה תקופה, בשל חוסר ניסיונו בתחום, הכיר דרך חבר משותף את יודפת הראל, בתו של אלחנן הראל, לשעבר בכיר בדיסקונט ויו"ר לשכת המסחר ישראל-יפן, ונעזר בה. ההיכרות הזו לא רק הובילה לכך שזבלדוביץ' שכר את שירותיה בהמשך כדי שתנהל את עסקיו בישראל, אלא גם הצמיחה חתונה. השניים מתגוררים כיום ברמת השרון.

ב-2004 הצליח בוכריס להביא לכלל ביטוי את יכולותיו, כשהוביל עסקה של 70 מיליון דולרים - מיזוג בין ליפמן של מאיר שמיר ושל ישי דוידי לחברה הבריטית דיון של זבלדוביץ' ושל קרנות השקעה אחרות. לימים נרכשה החברה הממוזגת על-ידי ענקית התקשורת האמריקאית וריפון, בהיקף של 800 מיליון דולרים .

"כששואלים אותו במה הוא טוב הוא אומר, 'בכלום'", מספר חבר קרוב, "וכשלוחצים אותו לקיר הוא מודה שיש לו היכולת לגרום לדברים לקרות. הוא לא יודע איך זה קורה, אבל בפועל שום ארגון שהוא לקח לא היה דומה למה שהיה לפני שהוא נכנס אליו".

באותה תקופה הכיר בוכריס את זהבית כהן, אז סמנכ"לית הכספים של אי.די.בי. לימים, כשחיפשו מנכ"ל לאייפקס, בוכריס היה זה שהמליץ עליה. גורמים המקורבים לשניים מספרים שהאהבה ביניהם לא בדיוק בשמיים. יש המסבירים זאת בכך שכהן, על אף שבוכריס הביא אותה לחברה, ניסתה במידה מסוימת לדחוק אותו לפינה. מקורב אחר מנסה לצנן את הדברים: "לדעתי זה לא בגלל איזו סיבה מיוחדת. פשוט היה ביניהם איזה חוסר קומוניקציה. אני בטוח שאם יושיבו אותם לישיבת פיוס זה ייפתר". כהן, אגב, מתגוררת במרחק כמאה מטרים ממנו ברמת השרון, והייתה תקופה שבה, כשהיו צועדים בבקרים, היו נפגשים במהלך הצעידה.

עסקת בזק הייתה אחד האתגרים הגדולים של בוכריס באייפקס: הוא היה מופקד על נושא ועד העובדים, ועליו הוטל להגיע להבנה איתם. בזכותו, מציינים גורמים שהיו קרובים לסוד העניינים, "אייפקס-סבן הייתה הקבוצה היחידה שבעצם ידעה את תג המחיר של העובדים. מבחינת החברות האחרות זה היה נעלם במשוואה שהשפיע על נכונותם לשלם על בזק. יכולת לסגור על סכום איקס ופתאום, אם ועד העובדים עושה לך שביתות והסכום הזה לא רלבנטי. לכן היה כל-כך חשוב לדעת את זה לפני שהולכים לעסקה".

באופן חריג, אייפקס סבן חתמה על הסכם עם ועד העובדים עוד לפני שנחתם ההסכם עם המדינה. זה היה יוצא דופן מהבחינה הזו שהבעלים העתידיים הם אלה שחותמים עם ועד העובדים - לכאורה, הסכמה ללא בסיס משפטי. בפועל היא אפשרה את הוצאתה של העסקה לפועל.

המפתח להצלחה היו היחסים שיצר בוכריס עם יו"ר ועד העובדים בזמנו, שלמה כפיר. "לא ידעו עד אז איך לגשת אליו", מספרים מקורבים, "לא ניסו לתקשר איתו. כפיר הוא אדם שהכניס חמור למשרד של אמנון דיק (מנכ"ל בזק לשעבר, ה' מ') כמחאה. הייתה לו תדמית של איש מאוד כוחני. בפועל, שלמה כפיר הוא אדם מאוד הגיוני. אם אתה מסכם איתו משהו אין דבר כזה שהוא חוזר בו. אבל אם אתה חוזר בך, הוא עושה מה שהוא עושה. לבוכריס היו אמינות ותחכום שאפשרו לו להתמודד עם זה".

גורם נוסף בענף: "הסיבה לכך שבוכריס נבחר לתפקיד הספיציפי הזה נבעה חלקית מהרקורד הצבאי המרשים שלו, כמו העובדה שהשתתף במבצע אנטבה, וחלקית מהעובדה שהוא אדם עממי, פשוט בהליכות. אבל אני חייב להגיד שיש בו משהו מטעה. הוא נראה 'וואחש', אבל זה סוג של כיסוי. אתה נופל אצלו בפח. הוא די אניגמטי".

הפרות הקדושות של צה"ל

בינואר 2007 התפטר הרמטכ"ל דאז דן חלוץ בעקבות דוח וינוגרד והביקורת על התנהלות הצבא במלחמת לבנון השנייה. גבי אשכנזי, שהיה אז מנכ"ל משרד הביטחון, מונה לרמטכ"ל במקומו. לא מעט יוצאי צבא קיבלו הצעה משר הביטחון דאז עמיר פרץ להתיישב בכיסאו של אשכנזי. אלא שהיה קאצ': זו הייתה תקופת הפריימריז במפלגת העבודה והיה ברור שהשר הבא יהיה אהוד ברק או בסבירות נמוכה הרבה יותר עמי אילון. כל מקבלי ההצעות הביאו בחשבון שכעבור חודשיים ייאלצו ללכת הביתה, ולכן סירבו. בוכריס לא.

"זה היה ממש אחרי מלחמת לבנון השנייה", מסביר חבר של בוכריס. "המורל במדינה היה מאוד שפוף, וכשקראו לו הוא לא חשב פעמיים. החברים אמרו לו שהוא משוגע לעשות את זה, אבל הוא אמר שמבחינתו אין שום מניעה. יגיע שר חדש, ירצה להביא מישהו - הוא מהרגע להרגע חוזר לענייניו. זה היתרון של מי שלא תלוי כלכלית. זאת העוצמה שלו".

כשברק נכנס למשרד הביטחון בוכריס בא אליו והציע להתפטר. ברק דווקא ביקש שיישאר. בוכריס נענה.

במשרד הביטחון מספרים שבוכריס הבין כי ישנם שני דברים שאסור לו לעשות בתפקידו החדש: אסור לו להביך את הרמטכ"ל בפני השר ואסור לו להפתיע את השר. בלשכת ברק לא בדיוק הרגישו שבוכריס עומד בהתחייבות השנייה. התחושה שם הייתה שלא פעם הוא לוקח לעצמו קרדיט שמגיע לשר, באחת הפעמים, טוענים שם, בוכריס אף פרסם הודעה לעיתונות ברוח זו ללא ידיעתו של ברק.

בסביבתו של בוכריס מספרים בדיוק את ההפך. כל דבר שבוכריס עשה, אומרים שם, הוא הוציא ללשכת ברק כדי שהשר יקבל את הקרדיט.

בוכריס היה ממוקד מטרה במשרד הביטחון והתביית על כמה נושאים מרכזיים: התייעלות, עיר הבה"דים בנגב וכיפת ברזל. ההתייעלות כללה כמה תתי-נושאים כבדים: הטמעת מערכת ERP (Enterprise Resource Planning), מערכת אלקטרונית לניהול משאבי אנוש; צמצום מצבת העובדים באמצעות תוכנית פרישה מרצון; צמצום משלחת הרכש של משרד הביטחון לארצות הברית; והסתייעות בחברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי.

ועד עובדי משרד הביטחון ידוע כאחד החזקים, ולמרות זאת, בוכריס הצליח להעביר תוכנית פרישה מרצון שהייתה כרוכה בשליחתם של 300 איש הביתה ובקבלה של 150 עובדים אחרים, צעירים, כדי לרענן את השורות.

את משלחת הרכש של משרד הביטחון לניו יורק קיצץ בוכריס בשליש, ואף דאג להוריד את רשימת התפקידים האלה ממצבת כוח האדם של משרד הביטחון. כשביקרו אותו על כך שקיצץ רק בשליש, ובעיקר על שלא הביא לחיתוך מיידי, הסביר שאי-אפשר לבוא לאנשים שמכרו את הבית שלהם והעבירו משפחה שלמה לחו"ל, ולהגיד להם 'תעזבו מחר'. "האלמנט האנושי מהותי מבחינתו", מסבירים מקורביו. "הגישה האנושית מבחינתו היא הגישה הנכונה בכל דבר, והיא מאפשרת לך להשיג הרבה יותר".

בוכריס, אגב, נגע בפרה קדושה נוספת במשרד הביטחון - ארגון נכי צה"ל. בתקופתו נערכה הפגנת הנכים הגדולה בקריה, וברק יצא מדעתו. "לא מעניין אותי", אמר לבוכריס, "תפתור את הבעיה הזו". אז בוכריס החליט להקים ועדה שתבדוק מי באמת זכאי להיות מוכר כנכה צה"ל ומי לא. "צריך להבין את הסיטואציה", מסביר גורם במשרד. "הרי ברור שלנכי צה"ל מגיע, אבל היו לא מעט אנשים שתפסו על זה טרמפ. בוכריס, באומץ לב, הלך והחליט להקים ועדה שתעשה סדר בכל הנושא הזה".

ואם לא די במאבקים האלה, בוכריס נכנס למלחמת עולם מול האוצר כדי לקדם את עיר הבה"דים בנגב. מבחינתו, המעבר לנגב לא צריך להיבחן רק דרך החור של הגרוש אלא גם בראייה דמוגרפית חברתית. במבחן התוצאה, הוא הצליח לשכנע את הצבא להעביר את יחידות המודיעין לנגב והגיע לסיכום תקציבי לגבי העברת מרכזי הדרכה. באשר להעברת מערך התקשוב ויחידות המודיעין, יש עדיין פער מול האוצר. "אילו היה פער של 25%, הוא היה מגיע לפשרה", אומרים גורמים מקורבים לנושא. "אך הפער עמד על כמעט 100%".

אילן לוין היה חשב משרד הביטחון כשבוכריס מונה למנכ"ל. שנה לאחר מכן התנהל מול בוכריס מתוך משרד האוצר, לאחר שהשר דאז רוני בר-און מינה אותו לממונה על השכר. "בוכריס הוא היחיד שהצליח להכניס את ה-ERP", אומר לוין, "היחיד שהצליח לקדם תוכניות פרישה ולקבוע מתווה כוח אדם למשלחות. הייתה לו היכולת לתקשר גם עם הוועד ועם העובדים ולהוביל תהליכי שינוי. גם מולנו הוא ידע להתנהל בצורה תקיפה, ולא ויתר. מעבר לזה, הוא ידע לחיות בשלום עם הדרג הפוליטי ועם השר, ומצד שני לקדם את האינטרסים של המשרד".

באופן טבעי, בוכריס צבר לא מעט אויבים במהלך כהונתו במשרד הביטחון. באחד הימים התקבל במשרד מכתב אנונימי, שבו נטען כי בוכריס ממלא את תפקיד המנכ"ל כדי ליצור לעצמו קשרים עסקיים להמשך. בוכריס לא קיבל את זה בשוויון נפש. "הרי כשבאתי לכאן ביודעין הפסדתי כסף", שמעו אותו קובל. "בכל יום שאני יושב כאן אני מפסיד כסף. אז להגיד שאני עושה את זה בשביל קשרים?".

כיפת ברזל / צלם: רויטרס

אחד המבחנים המרכזיים שבהם נדרש לעמוד במשרד היה הטיפול במערכת כיפת ברזל. הדרמה החלה כבר ביום הראשון בתפקיד, כשבוכריס קיבל דיסק עם הסברים על מערכת הנאוטילוס האמריקאית ליירוט טילים. הדיסק הקטן הזה היה האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה בהצגה שלמה של לחצים כבדים על בוכריס. הוא הגיע אל המנכ"ל הטרי על אף שמשרד הביטחון כבר החליט שלא להצטייד במערכת האמריקאית, שישראל וארצות הברית כבר השקיעו בה 400 מיליון דולרים. בוכריס פתח את הנושא ונכנס לעומקו. בשלב כלשהו, מספר גורם מקורב לנושא, "במיוחד כשנאוטילוס שכרו את מוטי מורל, הייתה לו תחושה שהמלחמה היא לשם כסף פרופר. הוא נדהם מעוצמת המוטיבציה. היינו תחת מסע לחצים אדיר. בכל פעם שנפל טיל, כתבו בלוגים מכפישים על ראש מפא"ת (המינהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית, ה' מ'); והכול מגיע לשר".

מערכת הלחצים הזאת הביאה את ברק לשלוח את בוכריס לבדוק את המערכת האמריקאית. כהקדמה לנסיעתו, מספר מקורב, שלח בוכריס מכתב לאמריקאים וביקש שיספקו לו שתי תשובות: כמה תעלה הנאוטילוס, ומהו זמן האספקה. האמריקאים, מספר אותו מקורב, לא הצליחו לספק לו תשובות וכשנחת בבסיס בארצות הברית התברר לו גם שהמערכת רצופת בעיות. בין לבין, גורמים בצבא האמריקאי שנכחו בפרזנטציה סיפרו לו שהם ויתרו על הנאוטילוס, כי לא הייתה מספיק טובה בשבילם.

בינתיים גבר הלחץ מצד ראשי ערים בדרום שספגו את נפילות הטילים, והמשרד הוצף במכתבים הקוראים למשרד לרכוש את המערכת. בוכריס החליט לעשות מעשה חריג: הוא כינס את ראשי המועצות והציג בפניהם את החומר המסווג על יכולתה הדלה של הנאוטילוס.

"למעשה הוא לא היה חייב להם שום דבר, בטח לא לחשוף את השיקולים של משרד הביטחון", מסביר גורם במשרד. "אבל בוכריס הבין שיש פה גורם אנושי חזק מאוד. שיש תושבים שסובלים שמונה שנים ממרגמות ומרקטות שנופלות ליד הבית. הוא גם אמר שכל מי שמעיר הערות על שדרות למשל, שיתכבד ויחיה כמה זמן בעיר ואז נשמע אותו מדבר. הוא הרגיש שבגלל המציאות הקשה הזו שהם חווים מדי יום, יש לו צורך להסביר להם. זו הייתה פגישה של ארבע שעות. באמצע קמו ראשי מועצות ובראשם ראש עיריית שדרות וראש מועצת חוף אשקלון ואמרו שהם מתביישים שמערכת הביטחון צריכה לבוא ולהצטדק בפניהם".

לעומת זאת, כשרפא"ל הציגה את המערכת שלה ליירוט טילים, כיפת ברזל, הטילים חדרו את שכבת העננים; רמת הדיוק הייתה גבוהה ואחוזי ההצלחה מרשימים. לאחרונה, אומרים מקורביו של בוכריס, כשישראל נאלצה לבחון את כיפת ברזל באירועי אמת, הציבור כולו זכה לראות עד כמה יצאה המדינה נשכרת מכך שלא נכנע ללחצים העצומים שהפעילו הלוביסטים למען הנאוטילוס.

רגע לפני הפיצוץ עם ברק

לקראת סוף כהונתו של בוכריס במשרד הביטחון פורסם דוח מבקר המדינה על הסלון האווירי בפריז. על-פי הדוח, עלות המשלחת בשנת 2008 הגיעה לכמיליון שקלים, עם פמליה גדולה וכשהשר משתכן בסוויטה שמחירה 2,500 אירו לילה. בוכריס ואנשיו, יש לציין, השתכנו במלון שגבה כ-450 אירו ללילה.גורמים בסביבת בוכריס מספרים שהוא הסתכל ב"עין עקומה" על ההתנהלות, ועל העובדה שההזמנה לברק כללה מלון יקר במיוחד. יחד עם זאת, הם אומרים, מאחר שזה לא היה מאוד חריג לעומת שרים אחרים, הוא לא אמר מילה.

דוח המבקר מציג תמונה מעט שונה: לפי הדוח, גם בוכריס אמור היה להשתכן במלון שבו השתכנה פמליית השר, ושהוא והאלוף עמוס גלעד עברו למלון צנוע יותר רק לאחר שהתקשורת יצאה בפרסומים על בדיקה צפויה של המבקר. תדמיתית, אולי זה עזר; בפועל, לא נחסכה אגורה, כי לא ניתן כל החזר בגין הביטול הזה. בסביבתו של בוכריס אומרים שלמרות הדברים האמורים בדוח הוא לקח מלכתחילה מלון צנוע יותר, ולראיה הם מציינים שהשיג שם מקום. אם אכן, כפי שנכתב בדוח המבקר, עשה זאת רק בדקה התשעים, אומרים המקורבים, מן הסתם לא היה מוצא חדר פנוי בתקופה כה עמוסה.

הפרשה הזו הייתה תחילת הסוף ביחסים בין ברק לבוכריס. מקורבים לנושא מספרים שמכיוון לשכת השר הגיעו רמזים לבוכריס שלפיהם הוא מצופה לשכב על הגדר עבור השר. הוא לא הסכים, ומאותה נקודה ואילך הרגיש שמתפתחת דינמיקה לא טובה. רגע לפני שיהיה פיצוץ, מספרים החברים, החליט לעזוב.

עם פרישתו ממשרד הביטחון נכנס בוכריס לתקופת צינון. לאחרונה, לאחר תום הצינון, הגיעה ההצעה מב"זן. הדיאלוג בינו לבז"ן נמשך כשלושה חודשים, שבסופם החליט לתת תשובה חיובית.

"מבחינתו זה אתגר", מספר חבר קרוב. "הוא יודע שאין לו הבנה לא בתחום הזיקוק ולא בתחום הפולימרים, ושהוא צריך ללמוד. הוא מבין שמצפים ממנו לבצע הובלה של החברה, להגיע להסכמות עם ועדי העובדים ולהביא ערך מוסף. היה תהליך התייעלות שהתחילו בו לפני שהוא הגיע, כי נעשה מיזוג עם כרמל אולפינים, ואז הגיעו להסכמים כאלה ואחרים עם העובדים. אין לו ספק שהוא יידרש לנושא הזה, אבל הוא שמח לראות שתפיסת הבעלים היא שאם הם ירוויחו, שירוויחו גם העובדים. העובדה שוועד העובדים לא שבת עד היום מדברת בעד עצמה".

היעד העיקרי מבחינתו הוא הפיתוח הבינלאומי של החברה, ואם פעילותה הייתה מוגבלת לישראל, אומר אחד ממקורביו, סביר להניח שהיה מסרב לתפקיד.

"מה שיותר מעניין, לדעתי, זה עד כמה הבעלים ייתנו לו גיבוי", אומר גורם עסקי. "בוכריס למד לעבוד עם בוס לוחץ כמו ברק, ומעניין איך תהיה מערכת היחסים שלו עם הבוסים החדשים. העובדה שניר גלעד (מנכ"ל החברה לישראל, ה' מ') מסכים שאחד כמו בוכריס יהיה לידו מראה שיש לו מספיק עוצמה. כי לעמוד לצד בוכריס זה לא פשוט".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות