טירוף מערכות

אפשר בהחלט לראות בספרו של יוסף דוריאל "ללמוד מהחיים" את המדריך המושלם והמלא לשוד כספי המדינה "לכל כנופייה שנמצאת קרוב למקורות של כסף הציבורי".

לפני שנים "האשימו" אותו חברים על שחשף בפני גנבי-הציבור כמה וכמה קומבינציות מתוחכמות שבעזרתן הוציאו כספי מדינה במרמה. להגנתו השיב אז ש"גילוי התחבולות של השודדים יתרום לעירנות-יתר של הקורבנות הפוטנציאליים מליפול ברשתם".

לימים הבין, לדבריו בספר, שלא זה מה שקרה. ואכן, מובלי פרויקטים מגלומניים וסוחפי תקציבי מיליארדים מכיסי הציבור ממשיכים לחגוג ולהתעשר עד עצם היום הזה.

הנה המרשם שחוזר ומוכיח את עצמו:

1. בגוף ציבורי שלרשותו מקורות כסף, מוצאים המנהל וחבר עוזריו הקרובים פרויקט שאפשר להשקיע בו כספים בצורה שתתאים למטרותיהם הפרטיות.

2. מארגנים תיקי מסמכים שבעזרתם משכנעים את השר, היו"ר - או כל גורם בכיר המאשר את ההוצאה הכספית, שההשקעה אינה סובלת דיחוי, שכל יום שעובר עד אישורה יגרום הפסד נורא לציבור, וגם רומזים שכדאי לו שפרויקט נהדר שכזה יירשם לזכותו, מהר לפני שמישהו אחר ייבחר לתפקיד.

3. מארגנים נסיעות לחו"ל "להכרת הנושא" עבור האנשים העשויים להשפיע על אישור הפרויקט.

4. עם קבלת האישור הראשוני ממהרים ומתקשרים עם קבלנים וספקים, שהוכנו בחשאי מראש. לא מחכים לגמר תכנון מפורט, ובלי בעיה לתפור מכרז מתאים, כשהתירוץ המוצהר לחיפזון הוא: בחודש הבא יעלו מחירים או הקבלן כבר עובד בשטח וניצלנו את זה לקבלת מחיר זול או זהו המומחה היחיד בארץ לנושא ולא רצינו להחמיץ אותו, או שהספק הראשי חושש מהחרם הערבי ולכן גמרנו מהר והעמדנו אותו בפני עובדה...

5. דואגים שבחוזה עם הגורם המבצע יהיו סעיפים רבים ככל האפשר שהחשבון בעבורם אינו מוגדר מראש אלא יוגש "לפי תוצאות הבדיקות ובאישור המזמין".

6. עם התחלת הביצוע יוצרים קשר עם הצרכנים העתידיים של הפרויקט, בטענה של הבטחת "שיתוף פעולה מלא" ומגרים אותם שידרשו עד כמה שאפשר יותר שינויים ותוספות בביצוע. כך נפרץ פער הולך ורחב בין המפרט המקורי במכרז לבין העבודה בפועל, שמשמעותו חריגה אדירה גם מהתקציב המוצהר וגם ממועד הסיום המוצהר.

7. כיוון שגמר הביצוע מתחיל להתמשך, חותמים היזמים על הסכם ביניים שיזרז את הקבלן לבצע שלב זה או אחר שהוא "דחוף במיוחד", ובתמורה מסדרים לו פרמיה כספית מיוחדת, שאיש לא יוכל לבדוק את הצידוק לה.

זוהי כל תורת השחיתות הציבורית על רגל אחת. זהו המסלול אותו אנחנו רואים בכל יום מול עינינו, ליצירת עוד שכבה של עושר מושחת שממנו נהנים המקורבים לצלחות הגדולות והמלאות. זהו מסלול בליעת כספי הציבור על-פי דוריאל, האיש שהכניס לתודעה הציבורית את המונח "טירוף מערכות". הכול מניסיון אישי ומעורבות ארוכת שנים ורבת אירועים של תכנון אסטרטגי רב-תחומי ורב-מערכתי. מכלכלה, לבטחון, משלום, למלחמה, למנהיגות, לבורות ולמעשי איוולת שלטוניים. חכמת חיים של איש מעורב ואכפתי, עתיר כאב והצלחה, מלחמות ומאבקים שהצליחו ושכשלו.

"ללמוד מהחיים" מאת יוסף דוריאל, הוצאת דוקוסטורי