היקב של השכן: ביקור ביקב ירדני וטעימה מרחוק של יין לבנוני מעניין

לכשיבוא, יבוא שלום, נשתה יין מלבנון וערק מסוריה ■ דווקא בימים אלה, שבהם כל המזרח התיכון נמצא בכאוס פוליטי, מותר לפנטז קצת ■ לחיים, לשלום ולמזרח תיכון חדש

שבעים קילומטרים בסך-הכול, זה המרחק המדויק שמפריד, על-פי Google Earth, בינינו ובין שתי נקודות הציון. שבעים קילומטרים צפונית לקריית שמונה, בקו ישר, ואני נופל לפתח יקב קלו סנט-תומא (Clos St. Thomas) במרכז עמק הבקעא, לבנון. שבעים קילומטרים מזרחה, בקו ישר מבית שאן, אני נופל על יקב סנט ג'ורג' (Saint George) של עומר זועמוט, הנטוע בלב הכרמים של אזור סרה סרחאן, ירדן.

המצב הפוליטי באזור מאפשר לי אמנם לבקר בכרם הירדני, אך את הכרם הלבנוני אני מכיר רק מעיתונות היין הבינלאומית ומטעימה מסוקרנת של תוצרתו בחו"ל. דווקא היה מתאים לי מזרח תיכון חדש, כזה שבו אחרי ארוחת בוקר במטולה אפשר לצאת לטעימת רוחב של יינות מיקב לבנוני, ובתוך פחות משעה נסיעה, בלי פקקים, לחצות את הגבול הצפוני. דווקא בימים אלה, שבהם כל המזרח התיכון נמצא במין כאוס פוליטי, אני מעז לפנטז קצת.

על כן בחרתי לספר את סיפוריהם של שני יקבים משני עברי הגבול שלנו: ירדן ולבנון. אין לי מושג מה קורה בסוריה, אני חושב שיש שם רק יקב אחד ומעולם לא יצא לי לטעום את יינותיו, אבל בלבנון יש למעלה מעשרים יקבים, ובירדן שניים - יקב חדד ויקב סנט ג'ורג', שמבחר מסוגי הערק המיוצרים בהם מיובאים באופן סדיר לישראל.

יין אורגני מירדן

האמת היא שיש במה להתקנא בעומר בולוס זועמוט מיקב סנט ג'ורג' הירדני. היקב דוגל בגישה אורגנית המיושמת בכל כרמיו - למעלה מ-5,000 דונמים של כרמים משלל זנים - יפים, בריאים, ללא מחלות או ריקבונות, הגדלים בצפון ירדן, ממש על הגבול עם סוריה.

השטחים מושקים במימיה של בריכת ענק, שהדגים החיים בה מדשנים את המים באמצעות הפרש שהם מייצרים. בינות לגפנים צומחים שיחי תבלין ושורות של שעורה - הכול כדי לגרום לכרם לייצר ענבים טובים יותר.

אביו של זועמוט היה יבואן יינות ומזקק ערק. הבן החליט לקחת את העסק צעד אחד קדימה: הוא שתל כרמים, בנה יקב מודרני, ואף הקים חנות יינות מרשימה במרכז הבירה עמאן. ייצור היין, כמו היבוא, הוא עסק הזקוק לממון רב, ועל כן עוסק זועמוט גם ביבוא מזון ובשיווקו. כזכיין חברת פפסיקו בירדן, הוא עושה כסף משיווק חטיפי צ'יפס.

איך הכרתי את עומר זועמוט? לפני כמה שנים החל להימכר בישראל ערק נפלא בשם ירוס. התאהבתי מלגימה ראשונה. בירור קצר אצל המשווק גילה כי הערק בכלל מופק בירדן. הרעיון של שיתוף פעולה עסקי עם ירדן, ועוד בנושא אלכוהול, די סקרן אותי.

היות שערק טוב נשען על אלכוהול מבסיס ענבים, ביקשתי לדעת מהיכן מגיעים הענבים. כשהתברר שמקורם בכרמים בצפון ירדן, ביקשתי מחברת ארודן, המשווקת, את כתובת הדואר האלקטרוני של היצרן - וכך החל הקשר.

זועמוט הזמין אותי להגיע לכרמים בצפון ולהתארח בבית הממוקם במרכזם. "מאז שאני זוכר את עצמי", מספר זועמוט, "אבא שלי אמר שבירדן ישנם התנאים הטובים ביותר לגידול גפנים. לירדן יש היסטוריה ארוכה של ייצור יין, בעיקר מענבי מאכל, עוד מלפני הספירה. באיזשהו מקום אני מממש כיום את חזונו של אבי. לא היה לי ידע על זני ענבים מודרניים ליין, וגם לא ממי ללמוד, אז החלטתי לפני שבע שנים לטעת 34 זני ענבים שונים, בעיקר אירופיים. כל היין שלנו הולך לצריכה מקומית, והביקוש עולה על ההיצע. אולי יום אחד נמכור יין גם לכם, לשכנים מישראל. מי יודע?".

בחזרה לבקעא, לבנון

מרתק להכיר את היינות הלבנוניים. בארץ אמנם אי-אפשר להשיגם, אבל בחו"ל כן, וגם בחנויות דיוטי פרי בארצות שונות. המקור הוא ידע צרפתי, ולכן היין נעשה באופן מיושן משהו.

בדרך כלל כשמדברים על יין לבנוני מדברים על שאטו מוסאר (Chateau Musar). לא רק מפני שזה אחד היקבים הגדולים במדינה, אלא בעיקר משום שמטה המכירות שלו ממוקם בלונדון, והוא מרבה להשתתף בירידים ובתערוכות בינלאומיות.

אזור היין של לבנון עוד מימי קדם הוא עמק הבקעא, שם הזכור לרובנו ממלחמות. לא סתם החליטו הרומאים, בתקופה שבה שלטו באזור, לבנות שם את מקדש האל בכחוס. שם גם נמצא יקב קלו סנט תומא (Clos St. Thomas), שם שכדאי להכיר. במשך יותר ממאה שנים עשתה לה משפחת תומא שם בייצור ערק, ורק בשנות ה-90 החליטו בניה להסיט את עיקר מרצם וכוחם לייצור יין. האחוזה מוקפת ב-400 דונמים כרמים, שבהם מגדלים בני המשפחה ענבים אציליים דוגמת מרלו, קברנה סוביניון, סירה, וכמה זנים מקומיים.

טל גל כהן הוא בעל אתר אינטרנט בתחום היין