אם יש משהו מנחם עבור חייל צעיר שמתזז בין שמירות למטבחים, זו המחשבה על כך שיום אחד הוא יסתכל מהצד על המתוזזים, ואולי, מי יודע - יהיה לו העונג להיות זה שמתזז אותם בעצמו. כל יופיו של ההווי הצה"לי הוא בהיעדר הסולידריות, בהתכחשות לפתגם הידוע: מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך. חלוקה הוגנת של הנטל? מתאים אולי למשמר המלכה באנגליה.
כמו בצבא, ככה אצל הרופאים. במשרדי האוצר והבריאות ביקשו להקל על מצוקת המתמחים ולחלק את הנטל בצורה מעט יותר רציונלית: התורנויות יקוצרו מ-26 שעות ברצף ל-18 שעות בלבד, וגם רופאים מומחים יחויבו לראשונה בביצוע כמה תורנויות ספורות בחודש. לא כל המומחים, חלילה, אלא רק הצעירים שבהם, עם ותק של עד 5 שנים כמומחים.
בהסתדרות הרפואית התנגדו כל השנים לחייב את המומחים בתורנות, אולם במאבק הנוכחי הסכימו בתנאי אחד: שתעריף התורנות של מומחה יהיה גבוה ב-100% מזה של מתמחה (האוצר הציע 25%). המשמעות: במקום תשלום על ארבעה ימי עבודה, תורנות אחת תהיה שווה לשמונה ימים שלמים. איך מסבירים את זה בהסתדרות הרפואית? לא הגיוני שרופא שביצע במשך שנים תורנויות כמתמחה ימשיך לבצע תורנויות עד גיל מבוגר יחסית בלי לקבל על זה תגמול ראוי. או כמו שאמר לנו אחד הגורמים: "אתה דופק את הרופא פעמיים - גם כמתמחה וגם כמומחה".
כך קורה שבחזית הקמפיין התקשורתי של הרופאים תמיד יוצבו המתמחים שקורסים תחת הנטל, תמיד הם אלה שיתראיינו ויספרו כמה קשה להם. אבל במסדרונות המו"מ, לעומת זאת, פחות מדברים על המתמחים. בהסתדרות הרפואית טוענים כי במבחן המציאות לא ניתן לקצר את משך התורנות של המתמחים, ומוטב להתרכז בקיצור מספר התורנויות שהם מבצעים בכל חודש. ככלל, בהסתדרות הרפואית טוענים שהמתמחים מוכנים לעבוד קשה מאוד בזמן ההתמחות, מתוך ידיעה שבעתיד התנאים שלהם ישופרו משמעותית. על כן, הם טוענים, המתמחים מעוניינים דווקא בשיפור תנאיהם של המומחים, מאשר שיפור בתנאיהם שלהם. אם נחזור לדוגמה הצה"לית: הטירון שמתבקש לרוץ עם פק"ל של 20 קילו לא מוטרד כל כך מהתנאים שלו, כל זמן שהוא יודע איזה קפה טוב מחכה לו בפלוגה הוותיקה.
אבל ההשוואה להווי הצה"לי לא באמת רלוונטית. ההצעה של משרדי הבריאות והאוצר לקצר את התורנויות של המתמחים ולחייב חלק מהמומחים בביצוע תורנות, אינה עוסקת במעמד או באגו של הרופא. היא גם אינה עוסקת רק בחלוקה נכונה יותר של הנטל, אלא גם בשיפור משמעותי של איכות הרפואה בישראל. איך זה קשור? אם מומחים יחויבו בביצוע תורנויות, תיעלם התופעה הכל-כך מוכרת שבה לא ניתן למצוא כמעט בבתי החולים הציבוריים רופאים מומחים בשעות אחר הצהריים ובסופי שבוע. הימצאותם של המומחים בשעות האלה תאפשר מענה רפואי טוב יותר לחולים, וגם שירות טוב יותר למשפחות החולים שצריכות לעשות היום שמיניות כדי לראות רופא שיענה על שאלה או שתיים.
גם המדינה מתחכמת
במו"מ הזה מול הרופאים גם המדינה גוררת רגליים ומתחכמת לא פעם ולא פעמיים. בנושא המתמחים, למשל, היא מסרבת להגביל את מספר התורנויות שלהם בכל חודש, אף שבהסכמים הקיבוציים נקבע במפורש כי מספר התורנויות לא יעלה על 6 בחודש (בפועל הממוצע הוא 8-12). המדינה מתעקשת גם שלהסתדרות הרפואית אין סמכות לדרוש מו"מ בנושא כוח אדם, אף שתקני כוח אדם משפיעים באופן ישיר על עבודת הרופא, ושסוגיית התקנים עולה כמעט בכל מו"מ עם ארגוני עובדים.
דוגמה נוספת להתחכמות של המדינה היא סירובה לנהל מו"מ על הגדלת הפנסיה של חלק מהרופאים שיצאו לגמלאות, וקצבתם פחותה משכר המינימום. המדינה נימקה את הסירוב בכך ש"ארגון עובדים אינו רשאי לנקוט בצעדים למען הגמלאים" - למרות שבג"ץ קבע שהוא זכאי לכך. אחר הצהריים צפויים היו הצדדים להיפגש שוב בבית הדין, והשופט מיכאל שפיצר ייכנס שוב לתפקיד המבוגר האחראי. מישהו צריך לעשות את זה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
