חולשת החפות

"התחושה היא כי נשתכחו מהפרקליטות עקרונות יסוד של המשפט הפלילי ודיני הראיות, כמו חזקת החפות והחובה להוכיח את האשמה מעבר לכל ספק סביר" - כך טענו סנגוריו של עו"ד יעקב וינרוט בסיכומים שהגישו ערב חג השבועות לשופט גלעד נויטל בתיק השוחד של וינרוט.

אם אשם וינרוט בדין או חף מפשע יקבע בית המשפט, ולא לנו להכריע בכך. גם בשלל הטענות הרבות הנוספות, המשפטיות והעובדתיות, שהעלו הסנגורים מפה והעלתה התביעה משם, לא זה המקום לדון. ואולם, מעוצמתה של הטענה כי וינרוט לא נהנה מ"חזקת החפות" - שהועלתה בסיכומי ההגנה וגם במהלך המשפט - קשה להתעלם.

התחושה היא כי מרגע שהועמד וינרוט לדין, היחס אליו הוא כאל עבריין שנדרש להוכיח את חפותו, ולא כאל נאשם שהתביעה צריכה להוכיח את אשמתו מעל לספק סביר.

בייאושו כי רב מהסיטואציה, ביקש וינרוט בדיונים כי לפחות תוחל עליו "חזקת האינטליגנציה" במקום "חזקת החפות". המקרה של וינרוט אינו יחיד, והוא רק דוגמה לירידה הדרמטית במעמדו וביישומו של עיקרון חזקת החפות במשפט הישראלי.

עם זאת חשוב לומר: לא הפרקליטות היא זו שעומדת בראש המתעלמים מחזקת החפות. התקשורת היא זו שעומדת בראש המרשיעים בטרם עת, ואליה מצטרף הציבור, אך חמור מכך - בתי המשפט, שאמורים לשמור על חזקת החפות של מי שבא בשעריהם, מתעלמים אף הם לעתים מעיקרון היסוד החשוב הזה ובכך פוגעים בזכויות החשודים והנאשמים בפלילים.

הפוטנציאל בחומר החקירה

ראו למשל, הבדל אלף אלפי הבדלות ממקרה וינרוט, את המקרה של עידן אנורי, מדריך הכושר המואשם בתקיפה ברוטאלית ואכזרית (לכאורה) של הנערה בשדרות ח"ן בתל-אביב.

אנורי, כידוע עדיין לא הורשע במעשה. למעשה, משפטו עדיין לא התחיל, ובכל זאת מצא לנכון שופט המחוזי בתל-אביב, ציון קאפח, לכתוב בהחלטתו מתחילת החודש על הארכת מעצרו של אנורי עד תום ההליכים המשפטיים נגדו: "תקיפתו האכזרית את המתלוננת, השחתת פניה, שפתיה וידיה, דקירתה בבטנה ובגבה - כל אלה מוליכים לכלל מסקנה אחת ויחידה - כי זה אשר עשה כן, אסור שיתהלך בקרבנו". בלי "לכאורה", ללא הסתייגות, בביטחון גמור קבע קאפח "שחור על גבי לבן", כי אנורי הוא שביצע את המעשה המזוויע.

מי שקורא את ההחלטה של קאפח לא צריך להמתין למשפטו של הנאשם, לשמיעת גירסתו בבית המשפט, לניהול הליך הוכחות, הוא כבר יודע: מי שיושב במעצר הוא "זה אשר עשה את המעשה" - אנורי אשם.

האופן שבו התנסח קאפח בעניינו של אנורי, אינו יוצא דופן. חדשות לבקרים מנסחים השופטים את החלטותיהם על הארכות מעצר של חשודים בפלילים כאילו כבר מדובר בהכרעה הסופית בתיק, ולא בשלבי ביניים, שבהם נדרשים השופטים לבחון את הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה ולא את אשמת החשודים או הנאשמים מעל לכל ספק סביר.

עיקרון חזקת החפות מבוסס על הרעיון המכיר בחולשה האנושית לשפיטה מוקדמת על סמך נתונים שלא התבררו די צרכם, ושלא על יסוד הליך משפטי מעמיק, מקצועי ומלא.

כנראה שבעידן האינטרנט, הטלוויזיה הרב-ערוצית והטלפון הסלולרי, איבדנו את היכולת להמתין בסבלנות ולאורך זמן עד שתתברר אשמתם או חפותם של נאשמים בפלילים. הפגיעה הנוצרת מתופעה זו, חשוב לזכור, היא לא רק בהם אלא גם בבסיס השיטה הדמוקרטית.