רק שלא נחמיץ את ההזדמנות

המשימה העיקרית שתישאר באחריות הממשלה היא לדאוג לקידומם של בתי-החולים בפריפריה

"לאחר 127 יום הסתיימה שביתת הרופאים. בטקס קצר בירושלים חתמו נציגי הסתדרות הרופאים ונציגי משרד האוצר על ההסכם, שהביא לחיסול סכסוך העבודה ולסיום השביתה". למרבה הצער, אירוע משמח זה טרם התרחש. זהו דיווח המתאר את סיום שביתת הרופאים הממושכת שהתרחשה לפני יותר מעשר שנים, שביתה שהסתיימה לאחר שיותר מ-20 אלף ניתוחים נדחו, סבל רב נגרם לחולים, וגם נזק ממשי לבריאותם של רבים.

אני מעריך, שדיווח משמח דומה צפוי להתרחש גם השנה. השאלה הגדולה היא, כמה ישראלים יסבלו ממצוקה רפואית קשה, עד שיסתיים סכסוך העבודה בין משרדי האוצר והבריאות להסתדרות הרפואית.

מומחים לסכסוכי עבודה ודאי יאמרו, שזו דינמיקה בלתי נמנעת כדי להביא לפשרה. ייתכן שזו התבנית שניתן להשלים אתה במרבית הסכסוכים בין ממשלה לארגון עובדים, אך בשום אופן אין להשלים אתה בשעה שהמחיר הוא פגיעה כה קשה בחולים.

שאלו אותי, כאשר נכנסתי לתפקידי כשר הבריאות, את מי אני מתעתד לייצג - את הרופאים והאחיות? אולי את הממשלה? השבתי, שאני רואה את עצמי כיו"ר ועד החולים. האם כל הצדדים למשא-ומתן רואים עצמם קודם-כול כמייצגי המאושפזים?

מערכת הבריאות של ישראל מקבלת דירוג גבוה בקנה-מידה בינלאומי. הדבר נובע בראש ובראשונה מאיכות הרופאים והסגל הרפואי שלנו, ומקדמת הטכנולוגיה הרפואית בבתי-החולים ובקהילה. התמונה משתנה לבלי היכר בשעה שבוחנים פרמטרים חשובים, בהם מספר המיטות לנפש - ישראל אחרונה מקרב מדינות ה-OECD - ואת מספר הרופאים ביחס לאוכלוסייה, שהולך ומתדרדר.

המערכת הציבורית בישראל הולכת ונשחקת. ההוצאה הפרטית לבריאות היא מהגבוהות ביותר באירופה, ומנגד הולך ומתרחב מעגל האנשים, בעיקר הקשישים שנמנעים מצריכת תרופות חיוניות בשל מחסור באמצעים.

המסקנה המתבקשת היא, שממשלת ישראל ונציגי הרופאים מחויבים לגשת בדחיפות לפתרון מערכתי כולל כדי להציל את הרפואה הציבורית. לא די במענה לסוגיות חשובות כמו תקנים למתמחים, או תוספות שכר. הממשלה גם לא צריכה להקים לשם כך עוד ועדה, שדיוניה יתמשכו שנים. ניתן פשוט להוציא מהמגירות דוחות שעליהם שקדו מיטב המומחים בשנים עברו, ובראשם המלצות משנת 2005 בדבר תאגוד בתי-החולים הממשלתיים. המלצה שתאפשר ניהול יעיל ונכון יותר כלכלית של המרכזים הרפואיים, ובהכרח גם יצירת גמישות ניהולית לתגמול ולהעסקת כוח האדם הרפואי.

ביום שבו מנהלי בתי-החולים, ולא משרד הבריאות, ינהלו את בתי-החולים, יהיה בכוחם ליצור מערך תמריצים שיעודד את הטובים שברופאים להעתיק את פעילותם אחר-הצהריים למסגרת בית-החולים הציבורי. ההכנסות הנוספות למרכזים הרפואיים יאפשרו גם תגמול ראוי יותר לרופאים צעירים.

המשימה העיקרית שתישאר באחריות הממשלה היא לדאוג לקידומם של בתי-החולים בפריפריה. אמנם תאגוד בתי-חולים, דוגמת שיבא, יביא לכך שהממשלה לא תוכל להשתמש ברווחיו לטובת בתי-חולים אחרים, אך מעבר בתי-חולים נוספים במרכז הארץ למסגרת תאגידית רווחית, יאפשר הסטת תקציביים לטובת בתי-חולים בפריפריה.

ההוצאה לבריאות בעולם הולכת ועולה בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית והעלייה בתוחלת החיים. גם בישראל הממשלה לא תהיה מסוגלת לתת מענה לאתגר זה ללא רפורמות משמעותיות, שיש להחילן לאלתר. הסכסוך הנוכחי צריך לשמש כמנוף לשינויים רדיקליים שמערכת הרפואה הציבורית זקוקה להם. למרבה הצער, כפי שהדברים נראים כעת, אנו צפויים לסכסוך מתמשך, לשביתה ולאנשים מסכנים שייפלו קורבן למריבה.

לא מאוחר לדאוג לכך, שאם השביתה תסתיים בעוד ימים רבים מדי, בדומה לקודמתה, יהיה זה לפחות עם שינוי מהותי במגמת ההידרדרות של הרפואה הציבורית.

הכותב משמש כיו"ר קרן ההשקעות Agate. בעבר כיהן כשר הבריאות וכמזכיר הממשלה

צרו איתנו קשר *5988